נכתב ע"י סעד
סבתא יקרה שלנו!
ילידת הארץ, מושבניקית, עצמאית, חרוצה, עקשנית, טובה, מפנקת, נקייה ומסודרת, צנועה וענווה. סבתא נפלאה!
זכיתי להיות הנכדה הבכורה לסבא וסבתא. סבא תמיד אומר לי: את הפכת אותנו לסבא וסבתא.
בט' בסיוון קראתי איתך את פרקי התהלים המתאימים לט' בחודש. קראתי איתך פסוקים שממש מתאימים לך: "לב טהור ברא לי א־לוהים ורוח נכון חדֵש בקרבי". אמרתי לך תודה על הלב הטהור שלך, על הנתינה האין סופית שלך לשכנים בעבר ובהווה, לבני חברת הנוער, למשפחה, לילדים, לנכדים ולנינים.
אינני יכולה לשכוח את 'תהלוכת העוגות'. בכל יום חמישי, היינו יוצאים כמה ילדים מהבית של אבא ואמא לבית שלכם, כל ילד לקח עוגה שעשית בסיר פלא, עטופה בשקית (אחרי שהתקררה) ובאמצע העוגה, כמובן, מונחת הפתעה. טעמתי הרבה חיקויי עוגות שלך, אבל את הטעם עם חום לבך - כנראה לא נרגיש יותר.
ב"ה זכית לילדים נפלאים, כדברייך - 'מה שאני צריכה מיד דואגים לי', לנכדים - אשר ראינו בשבועות האחרונים את הדאגה והאהבה שלהם אלייך והרצון להידבק בך, ולנינים רבים שהיית כל כך גאה ושמחה בכל אחד מהם.
בשיחתנו לפני כשלושה שבועות, אמרת לנו במעין משפט סיכום - מה שחשוב בחיים זה עזרה הדדית, חינוך ילדים ושקט נפשי.
ברשותך אצטט את המשפט האחרון שאמרת: "אני כל הזמן חושבת שא־לוהים מכוון כל בן אדם למקומו הקבוע, הטוב. זה הרצון מה שאדם רוצה, לקיים את מה שא־לוהים אומר לו. אין לי טענות אל אף אחד. כל אחד זכותו כמנהגו". כך סיימת, וביקשת קצת מים, מים חיים לנפש צמאה. המילים האחרונות בחייך שזכינו לשמוע היו "תודה, אתם חמודים". אנחנו אומרים לך תודה!
"לב נשבר ונדכה א־לוהים לא תבזה" (מאותו פרק), ביקשנו ממך ה' שלא תיתן לסבתא להתבזות, תשמור על כבודה. לסבתא חשוב היה להיות עצמאית, לא רצתה שיטפלו בה, שידאגו לה. זה היה תפקידה - לדאוג לכולם. ובעז"ה זכתה לכך.
שמחים על הזכות שהיינו לצידך, את השראה בשבילנו!
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
נכדתך, אורית בשם המשפחה