נכתב ע"י שדה אליהו
אמי נתבקשה לישיבה של מעלה בשיבה טובה מאוד, כשהיא בביתה בקיבוץ שדה אליהו, בצלילות דעת עד יומה האחרון. אימא נולדה לתוך ברלין המובסת והקורסת כלכלית, וגדלה במשפחה אוהבת אך מתבוללת. עליית הנאצים קטעה את לימודי התיכון שלה, ומתוך הגיהינום עלתה לארץ בהיותה בת חמש־עשרה, והפכה את השבר לנקודת מוצא למסכת חיים של יצירה ובנייה, בנייה בחינוך ובנייה בהתיישבות. עוד בברלין החלה בקיום מצוות ומורתה המובהקת ללימודי היהדות הייתה נחמה ליבוביץ המנוחה, בבית צעירות מזרחי בירושלים. בשנת 1938 אמא ויתרה על חלומה ללמוד אמנות, בחרה בחלוציות וחברה ל'קבוצת אריה' שהמתינה בחדרה לעלייה לקרקע. בשנת 1941 נישאה לאבי, קלונימוס (קלוני) האס, וזאת לאחר שבע שנות חברות שהחלה בברלין. אבא, שהכשיר עצמו לעלייה בלימוד מקצוע הנגרות, הכין את הרהיטים לגן הילדים, וחלקם נמצאים בשימוש בגן עד היום. אבא נפטר לפני ארבע שנים ובכך נקטעה זוגיות שנמשכה שמונים וארבע שנים.
כשקיבלה את המשימה לטפל בילדים הראשונים שנולדו בקיבוץ, אימא מימשה שתי שאיפות אישיות: להיות שותפה פעילה בבניין ארץ ישראל, ולהבין את הפעילות היצירתית של ילדים צעירים. הקו המנחה בגישתה החינוכית היה שיתוף הילדים בכל תפקודי הקהילה והמשק.
היא לא זכתה להשכלה פורמלית, אך השלימה את השכלתה באמצעות לימוד עצמי, בעזרת ספרים ששלחה לה אמהּ שניצלה מן התופת והגיעה לניו יורק. כבר ב־1942 יזמה החלטה של אספת הקיבוץ שלא להנהיג לינה משותפת בקיבוץ, והייתה לגננת הראשונה של שדה אליהו.
תוך כדי עבודה עם הילדים, ערכה תצפיות וגיבשה שתי גישות חינוכיות מקוריות מאוד: 'חצר הגרוטאות' והחינוך לאמנות באמצעות הציור, ככלים לפיתוח היצירתיות, הדמיון, החשיבה, עבודת הצוות והאחריות האישית של הילדים. היא גיבשה את הפרקטיקה ואת התיאוריה בשני תחומים אלה, אשר נלמדו בכיתתה המיוחדת בסמינר אורנים ובקיבוץ שדה אליהו (עד שנות התשעים לחייה) במשך עשרות שנים, ופורסמו בספרים מחקריים מקיפים. אלפי מורים וגננות נחשפו לתורתה ועשרות אלפי ילדים בכל הגילים זכו ליהנות מהוראתם של אלה בארץ כולה.
יהי זכרה ברוך
אלישע האס