נכתב ע"י קבוצת יבנה
עשרים שנה של שכנות, בוקר וערב קולך מבעד לחלוני, עומדת בחצר ומשוחחת.
פעמים עם המטפלת או עם בן משפחה מבקר, פעמים עם עוברי אורח, ילדים, חברים, או בעלי חיים אחרים...
מתייעצת, מבררת, מספרת, ומתעניינת בכל אחד ואחד מהם.
בין לבין משקָה במים ובאהבה את צִמחי החצר, עצים, עציצי פרחים צבעוניים, אגרטלים וקערות החתולים, דואגת לשלומם של אלה וגם של אלה, מטפלת במסירות, מרעיפה חום ואהבה.
נעימה, טבע ואסתטיקה חשובים לך כל כך.
את אוהבת להתגנדר בשרשראות צבעוניות ועגילי קליפס מגוונים. אוהבת ילדים, נערים ואנשים
אוהבת לצחקק בהומור כשמזדמן. לא הכרתי אותך לפני שחייך השתנו, ואין זה בכלל משנה!
בשבילי נעימה, היית שכנה אהובה ועוד יותר מכך - שליחה. שליחה של מצווה! ממש כך.
עול השליחות הארור היה אכזרי ולא נתון לבחירתך, אך נעימה אהובה, עמדת בו בדרך הטובה ביותר שידעת.
היום, כמה ימים אחרי לכתך, התבהרו התחושות והמילים מפורשות מפי כול.
אם זה היה תפקידך כאן, עשית אותו בכבוד ראוי להערצה!
עמדת בו ואף יותר.
נדמה שכל חבר וחברה, נער ונערה, ילד וילדה מכירים אותך. יודעים שאת מיוחדת, ובסבלנות מקדישים לך רגע. אומרים שלום, מחייכים ומתבוננים ברוך.
נתת לנו שיעור מהיקרים והמשמעותיים שניתנו כאן בקהילה.
שיעור באהבה, שיעור בהכלה, סובלנות, חברות, נתינה, שמחת חיים, בחירה בחיים.
שיעור בראיית היופי, בעין טובה, בשמחה והכרה במה שיש, שיעור בשכנות, בפתיחות ובהתחשבות.
שיעור באמונה, חמלה ואהבה.
נעימה אהובה,
היה לי כבוד גדול מאוד ומעשיר לחיות לצדך, או יותר נכון, בחלון שלושה מטרים לפנייך...
לצייר איתך מעגלי חיים, ללמוד ממך על עצמי, על החברה ועל האתגרים האנושיים והנפשיים איתם התמודדת.
כי בסופו של דבר, כל אחד מאתנו מתמודד עם אתגרי נפש שהחיים מזמנים לו.
ואת נעימה התמודדת עם אתגר עצום ואכזרי.
נעימה אהובה, עשית הכי טוב שיכולת.
בשבילי ובשבלינו זה היה המון.
תודה לך על כך.
"היי שקטה עכשיו הכול בסדר...
היי שקטה,
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה" (רחל שפירא)
היי שלום שכנה יקרה שלי
דגנית גלס