נעמה כ"ץ ז"ל

נעמה אהובה שלי,

אנחנו סוגרים היום מעגלי חיים: 44 שנות חיים, 22 שנות היכרות, 21 שנות נישואים, 18 שנות הורות, 12 שנים במעלה גלבוע ושנה של מחלה.

השנה האחרונה היתה מיקרו־קוסמוס של כל חייך. צריך רק לשתף במה שעבר עלינו בשנה האחרונה ועל ההתמודדות שלך עם המחלה הקשה. מבט צלול ובהיר על המציאות, אומץ מדהים, נחישות במאבק, דאגה לילדים, מנהיגות וחברות.

מהרגע הראשון ידעת מול מה את מתמודדת. בחרת להתעלם מהפרוגנוזה ולהתמקד בחיובי. לא נבהלת מהקושי והחולשה ולא התביישת בהם. ידעת להגיד בדיוק מה את רוצה ואיך אנחנו צריכים לעשות אותו. התעקשת על חזרה לשגרה כמה שיותר מהר כשהתאפשר. נאבקת על עצמאות והפגנת מנהיגות, כשכבר התקשית לדבר, תנועת אצבע קטנה ישרה את כולנו לימין.

החברות עטפו אותך ואת דאגת להן, היינו צריכים להתעקש אתך, שלילה בבית אורנית בזמן ההקרנות אינו קבלת קהל לחברות מהמרכז שקשה להן להגיע לקיבוץ. בילוי עם החברות היה קודש, גם אם חזרת ממנו מותשת וכאובה.

הילדים היו במרכז תשומת הלב שלך, הדבר הראשון ששאלת, המוקד של כל ההנחיות שנתת לי. הזמן שפינית בשבילם, כולל שיחות עם המורים, שיחות עם החברות והחברים שלהם ונסיעה עם כיסא גלגלים לשבת בחיספין למרות הקושי - את לא העלית בדעתך לוותר.

זה המיצוי של כל מה שראינו לאורך כל חייך. מההתבלטות במרכז ספיר, ההובלה ברשות הטבע והגנים, מתחילת הדרך בחברה למתנ"סים והמהפך במתנ"ס בעמק, תוך כדי אימהות מלאה ולא מתפשרת.

הספקת בארבעים וארבע שנים מה שרוב האנשים לא מספיקים במאה ועשרים. צברת חברות וחברים שהיו אתך בשנה האחרונה ואת צרובה בחייהם גם להמשך.

אני לא יודע איפה ישבצו אותך, אם בהנחיית תוכניות הכשרה למלאכים בכירים או בסידור כוכבים לפרויקטים חינוכיים וחברתיים – אני בטוח שתבלטי ותעשי חיל מאוד מהר.

אני בטוח שתשגיחי עלינו מלמעלה ותסדרי גם לנו את הכוכבים. אני אדאג לילדים כאן גם בשמך, אנחנו נמשיך בקו שבנינו יחד ואני בטוח שתהיי גאה בהם בכל פעם שתתפני להציץ למטה.

אנחנו כבר מתגעגעים,

משה