נכתב ע"י שדה אליהו
תכלת, ורוד, סגול – אמא – צעיף צבעוני מרחף. ואלה תולדות.
בפריז התוססת של שנות השלושים, סבי פגש את סבתי בין צלילי האקורדיון. יהודי מטורקיה ויהודייה מפולין. הם התחתנו. הוא ניגן וצייר והיא תפרה. יחד חיו את חלומם המשותף בדירה זעירה בלב העיר היפה בעולם ושם נולדו אמי ליז ואחותה ג'יזל.
ואז הנאצים כבשו את צרפת. אמי ואחותה הוסתרו בכפר נוצרי קטן בפאתי פריז. אביהן נרצח באושוויץ ולאחר המלחמה הן הועברו לבית ילדים יהודי, שם התנאים היו טובים בהרבה מהרחוב מעלה העשן של אירופה החרבה.
אמא הצטרפה לבני עקיבא בפריז ועלתה לארץ חדורת הכרה דתית סוציאליסטית עמוקה, עם הגרעין שהוקם ונשלח לשדה אליהו. היא הביאה איתה אוסף תקליטים, ספרי אמנות והרבה אידיאליזם בוער. "נולדנו לשנות" היה המוטו שלה. "עליתי לקיבוץ הדתי כדי ליצור חברה טובה יותר, שוויונית, והכי חשוב - מיוחדת במינה".
לאחר כעשר שנות עבודה בכרם, מימשה את חזונה ובחדרון קטן היא התחילה לתת טיפול קוסמטי לנשות הקיבוץ. סביב החדרון הזה היא עבדה ולמדה מבוקר עד לילה. כך גם עשתה עם מחסן התחפושות לפורים ששכן בסמוך לקוסמטיקה. תוך כמה שנים הפך הצריף הצנוע למחסן תחפושות מוכר ברחבי העמק ששימש גם את הצגות בית הספר המשותף, עם שמלות ערב מ"הבימה" לצד צעיפים מרוקאיים אותנטיים. לצרור המפתחות נוסף מחסן לציוד שמחות ששודרג בזרים ומפות ססגוניות, מועדון החיילים שקיבל צבע וחיים, מחסן ההיסטוריה שהועשר בפריטים אותנטיים, הגלריה בחדר האוכל שהפכה ליפהפייה, תערוכות, ניהול הקשר עם עולות מאתיופיה ששהו בקיבוץ ובנות שירות לאומי.
בד בבד, אמא הקימה עם אבי משפחה נהדרת, למדה במדרשת הרובע היהודי ועוד מוסדות ולאחר 50 שנה גם מצאה את המשפחה הצרפתית הגויה שהסתירה אותה ופעלה שיקבלו את אות חסידי אומות העולם.
מעטים זוכים להפיק מחייהם כל כך הרבה. בתיקון עולם מתמשך מצאת נחמה. אוהבים אותך, אמא יקרה. את אשת חיל אמיתית. יהי זכרך ברוך.
בנך, חגי זמורה