נכתב ע"י סעד
אבא יקר,
נולדת ברמברטוב ועלית לארץ בגיל חודשיים. הילדות בחיפה, הביקורים אצל הדוד ישראל במחלבה בעפולה, הלימודים בכפר הרא"ה, ההכשרה עם גרעין ז' בטירת צבי – כל אלה עיצבו את דמותך כפי שאנחנו הכרנו אותה כשהקמת עם אמא משפחה בסעד. לחיפה היית קשור במיוחד. גם בדמדומי הערפל שהשתלט על מוחך, בכל פעם שנאמר לך שהולכים לחיפה קמת והלכת בשמחה.
היית אבא נמרץ, קל תנועה, עושה סלטות באוויר, לוקח שלושה או ארבעה ילדים על האופניים, יד אחת אוחזת בכידון והאחרת בסל כביסה מאולתר מסדין קשור. היית יוצא לטיולים של הקיבוץ כמלווה, ומוביל אותנו לטיולים משפחתיים.
היו לך ידי זהב. אם משהו היה מתקלקל – אתה היית מתקן: סנדלים, אופניים, טרנזיסטורים לחברי הקיבוץ.. בזמנך החופשי עסקת בנגרות. בחנוכה הכנת סביבונים מעופרת יצוקה.
היית רחב אופקים, אף שההשכלה הפורמלית שלך הייתה מועטה. ידעת את שמות הכוכבים, היית צלם מוכשר, היית ארכיאולוג חובב, אספן מטבעות ובולים, השתתפת בהרצאות ובשיעור הגמרא השבועי. היית פותר תשבצים וחד חידות, מספר בדיחות של חנניה רייכמן ושל דרויאנוב, ומדקלם סיפורים על חכמי חלם ושאר סיפורים בעל פה.
מוזיקה ושירים היו חלק בלתי נפרד מחייך. בשנים האחרונות – גם כשנראה ששום דבר לא חודר את חומת הטשטוש שלך – שירים שאהבת, עוררו בך התרגשות רבה.
ניהלת את הלול ובזכות סקרנותך היית פורץ דרך בשימוש בטכנולוגיה בלולים. את אמא פגשת כשבאה כנח"לאית ללול ואיתה הקמת את השבט הגדול – שבט עברון.
ריכזת ועדות בקיבוץ, ואת כל תפקידיך הרבים – רבש"צ, חבלן, אחראי על הזיקוקים ועל הלפיד ועל מילוי בלוני הגז של החברים, מדידות הגשם – מילאת בענווה ובהגינות. האמנת בכל לב בשילוב בין תורה לעבודה.
לא החצנת רגשות גם כשאחינו, בנך הבכור נתן, נהרג. היית עולה לקברו לבד בכל יום זיכרון לפני שהפכנו את היום הזה ליום העלייה הרשמי. בארנקך נשאת תמיד את תמונתו.
אבא יקר, נוח בשלום על משכבך, ועם החיוך והסבלנות שלך וגישתך אוהבת האדם היה מליץ יושר לנו ולכל עם ישראל.
בתך, ימימה