יצחק אריאל נולד בפרנקפורט ע"נ מיין בגרמניה למשפחת אופנהיימר, משפחה ציונית אמידה. עלה ארצה עם הוריו ואחיו לתל אביב. יצחק למד בבית הספר תחכמוני בת"א ובמקוה ישראל. הגיע לטירת-צבי בתש"א, 1941. התגייס לצבא הבריטי, ושירת בבריגדה היהודית בימי מלחמת העולם השנייה. אחרי ארבע וחצי שנים בצבא הבריטי חזר לטירת צבי, יצא ללמוד בירושלים, אך באמצע נקרא לחזור למשק לענף המדגה. ב–1950 נישא יצחק לנעמי, מורה צעירה ניצולת שואה, ונולדו ארבעת ילדיהם. חמישים שנה עבד יצחק במדגה, ומדי פעם נבחר למלא תפקיד בקיבוץ; פעם מזכיר פנים, פעם גזבר. היה חבר בוועדות תרבות, ביטחון, מזכירות ומועצה, אך ענף המדגה נוהל ונותב על ידו לאורך שנים, והיה אחד הענפים הגדולים בטירת צבי. בכל השנים הארוכות בהן היה יצחק במדגה, היה זה ענף לדוגמא בקליטת אנשים חדשים שבאו לקיבוץ. במדגה למדו בני המשק וחברי גרעיני הנח"ל לדורותיהם מהם אחריות בעבודה, מוסר עבודה ויחסי רעות בצוות עובדים.
נעמי, אשתו האהובה, חלתה במחלה כרונית ללא מרפא ויצחק תמך בה וליווה אותה בחוליה במשך שלושים שנה עד פטירתה, מבלי לחדול בעבודת המדגה. שנים אחדות לאחר פטירתה של נעמי, בעת מיון דגים, נדקר יצחק מדג "אמנון" וכתוצאה מן הדקירה שותק חלק מגופו, והוא נאלץ לבלות שנים בכסא גלגלים ולהתגורר בבית הסיעודי, אך רוחו הבריאה ומזגו הטוב לא נפגעו. גם כאדם חולה הנזקק לסיעוד, היה יצחק אהוד מאוד, מעורב בלימודי קודש, בענייני בית הכנסת, בחיי החברה, בקשרי המשפחה, ותרם כמיטב יכולתו לסביבה.
יצחק זכה למשפחה גדולה, לנכדים ולנינים שהתמידו לבקרו ולכבדו כאב וכסב, וחברים רבים בקיבוץ שראו בו ידיד ללימוד ולייעוץ.
יהי זכרו ברוך
יזרעאלה כספי
