צילי הייתה מדור המייסדים של קבוצת עין הנצי"ב. היא נולדה בעיר מיינץ שבגרמניה, הצעירה במשפחה בת 6 ילדים. במהלך שנות ילדותה שהתה בדיסבורג שם הצטרפה לבח"ד (ברית חלוצים דתיים).עם עליית השלטון הנאצי בגרמניה עלתה ארצה והשלימה לימודיה בבית צעירות מזרחי בירושלים. אחר כך הצטרפה עם מספר חברות לקבוצת "אמונים", שם הכירה את צבי בס (נהלוני). צבי התנדב לצבא, אך הם התכתבו ושמרו על קשרי החברות והאהבה ההדדית. בסיום הקרבות, כשחזר, נישאו ונולד בנם הבכור. בהמשך נולדו עוד שני בנים ובת.
צילי הייתה מטפלת התינוקות הראשונים בקבוצה, אתם המשיכה עד הגעתם לכתה י"ב.
כתבה עליה נעה חניכתה: "אולי היה זה המתאם המיוחד בין גיל ההתבגרות למטפלת
שהבינה בחוש את צרכי הגיל המסובך הזה".
על העבודה לצידה כתבה אבישג: "בית הילדים נקרא בפיה 'הבית' וכך התייחסה אליו... כל כך הרבה למדתי מצילי לקראת דרכי החינוכית. היא הייתה מורתי למקצוע 'חינוך ילדי הקיבוץ'".
עבודתה נקטעה לפני יותר מ-40 שנה, עת חלתה. למרות הקושי הרב המשיכה צילי לפעול, הרבה בתמיכתו של אבינו צבי, שנשא אותה לכל מקום ובכל זמן.
למרות כל המגבלות המשיכה לטפח את ביתה ומשפחתה.
בשנים האחרונות שהתה בבית עינב – הבית הסיעודי, על כך סיפרה בלוויה ציפי, מנהלת הבית וחניכתה בעבר:
"צילי. אישה קטנה וכל כך גדולה. איזה תכונות אציליות; בעלת ערכים, צנועה, חכמה והגונה, מתחשבת, יודעת לעמוד על רצונותיך וכאשר רצית דבר מה שום דבר לא עמד בדרכך...".
תהא נפשה צרורה בצרור החיים.
המשפחה
