פגשתי את דני לראשונה בקיץ 1976 במחנה של בני-עקיבא. כבר אז, דני - הבחור השמח עם החיוך הרחב והצחוק הגדול, ידע מה הוא רצה. דני נולד בקליבלנד, ארה"ב. אחרי שנת הכשרה בקיבוץ סעד למד מדעי מחשב בברוקלין. בשנת 1981 התגבש גרעין עלייה קיבוצי שייעודו - שלוחות. דני הצטרף ובפברואר 1983 עלה לארץ והגיע לשלוחות. למרות התואר במחשבים, דני רצה להיות קיבוצניק והתחיל את דרכו בעבודת כפיים במכון התערובת. ב-1989, כמו שאר חבריו בגרעין, הוא שאף להתגייס לצבא. למרות הפטור שקיבל התעקש לתרום והתנדב לשנה של שירות. לאחר מכן, ניצל דני את הידע במחשבים והתחיל לעבוד במפעלים האזוריים, שם נעזרו בכישרונותיו הרחבים במחשבים. דני תמיד אמר שהרגיש גאווה מיוחדת בעבודתו ב'ע"ן שאן', במחלקה לעיבוד נתונים, בה תרם לפיתוח מערכות המחשוב באזור עמק בית שאן. ב-1986 זכה דני להתחתן עם אהבת חייו - ג'ודי, וביחד נולדו להם ארבעה ילדים -שולמית, גפן, קשת ואביתר. אחד מהחברים בשלוחות, קני גולדמן, סיפר לי שלפני זמן קצר שאל את דני אם אחרי יותר מ-27 שנים בארץ ובפרט בקיבוץ, היו לו חרטות כלשהן. דני השיב, בלי רגע חשיבה, שזכה להקים משפחה לתפארת עם ילדים מופלאים - בת קצינה בצה"ל, בת שתורמת מעצמה בשירות לאומי, וכי הוא גאה בילדיו על כך שהמשיכו את המסורת של פעילות בבני עקיבא בתרומה לעם ולקהילה. ארבעת ילדיו, שנאלצו להפרד מאביהם האהוב בגיל צעיר, הם העדות היפה ביותר לחינוך לאהבה ולרכישתם של הערכים שהיו מפעל חייו של דני. ג'ודי, שולמית, גפן, קשת ואביתר - אנחנו מחבקים אתכם. כולנו כואבים היום, דני - בפרט אנחנו, חבריך לגרעין שביחד שנשארו חבורה תומכת מתחילת הגיבוש ועד היום. משפחתך היקרה והאהובה, חברי שלוחות, ורבים מרחבי הארץ שבאו ללוות אותך בדרכך האחרונה, מזדהים עם הערכים הפשוטים האמיתיים שלעולם לא אבדו את תוקפם. יותר מכל אנחנו כאן להתחזק בזיכרונות שמציירים את התמונה היפה שלך - חבר גרעין, חבר שלוחות, חבר.
יהי זכרך ברוך.
סטיב ליס
(מתוך ההספד)
