דני יקר,
אתמול, אחרי שהלכת, הילדים שלך ביקשו שאבוא להדריך אותם בהלכה לקראת ההלוויה והשבעה. שוחחנו וחזרנו על ההלכות, ואז הם שאלו אם בשבעה צריך ללוות את האורחים לדלת. הרגשתי שבשאלה הזו מקופלת המורשת החינוכית שלך; ההלכה והחיים, האמונה והאנושיות שהיו בך עברו אל הילדים שלך בצורה כל כך טבעית ופשוטה.
ואז, אבא של תמי אמר שמתאים לומר עליך את הפסוק "בקרובי אקדש". חשבתי על זה שבאמת, המילה "בקרובי" כל כך מתאימה לך. אתה היית קרוב אל כולנו, ובחודשים הארוכים האחרונים גיליתי כמה היית קרוב אל ה'.
אכן היית קרוב. בכל פינה בראש צורים יש חותם מעשי ידיך בכישרון ובאהבה. גם אצלנו בבית יש את "הארון של דני", כי זה באמת היה הארון שלך, אתה המצאת אותו; באת ומדדת ושברת את הראש, והעלית אפשרויות והיה אכפת לך. כמו שהיה אכפת לך מכל דבר בראש צורים.
אני מעלה את דמותך ובה אני רואה את ההשתקפות של ראש צורים, ואני רוצה לומר - ראש צורים זה דני. עם כל האהבה שהשקעת במקום הזה, אתה ספוג בתוכנו.
דני, אני חוזר אל המילים האחרונות שאמרת לי. זה היה בשבת. יצאת מהבית עם גידי, על כיסא גלגלים, ובקושי החזקת את הראש, ואמרת לי שהייסורים קורעים אותך. הסתכלת עליי, והבנתי שאתה לא סתם מתלונן, אתה מסביר לי שאתה כבר צריך ללכת. ואמרת לי - "שבת שלום". ואמרת שוב, "שבת שלום". ואני הבנתי שאתה הולך ליום שכולו שבת.
ומעתה ביום שישי אחר הצהרים, כאשר אפתח את הארון להוציא את החליפה לכבוד שבת, אני אזכור ואומר: "שבת שלום דני", ואז אהיה אדם יותר טוב.
יהי זכרך ברוך
הרב מרדכי ורדי
