נכתב ע"י עין הנצי"ב
להיפרד מסבתא. כל-כך פשוט – לדפוק בדלת, שני סיבובים של המנעול והדלת נפתחת. לשבת קצת בסלון, לטעום עוגת שוקולד, "משהו לדרך" והכי חשוב - ברכה לְשַׁבָּת, גם אם היום יום ראשון. ידיים אמיצות, מלטפות, פנים מאירות מלאות אהבה והבעת תודה. "תודה שבאתָ".
ועכשיו להיפרד, איך אפשר? הדלת לא נפתחת, ואין ברכה. נותר רק לומר תודה.
תודה על פלחי תפוח במגש נירוסטה נצחי, ממתקים, ביקור חולים ושאר פינוקים.
תודה על הגרביים שהפכו בידייך לבובות מרהיבות, על סיפורי ילדים שהפכו בפיך להצגות מרתקות.
תודה על החינוך, על הכישרון להרגיע, בתקיפות ובחן, כשעברנו את הגבול.
תודה על השיחה איתך בכל נושא שבעולם, על דעותייך הנחרצות והכנות, בכבוד בהערכה, אך בלי לחסוך בביקורת, לקרובים לחברים, וגם לגיבורי התנ"ך ומפרשיו.
תודה על הליכות חסד וענווה, תפילה ותורה שהנחלת לנו מהורייך וממשפחתך, ובעיקר ממעשייך.
תודה שהיית סבתא של כולנו, שהביחד שלנו היה כל כך חשוב לך, ותודה שהיית סבתא של כל אחד מאיתנו. לא שוכחת יום הולדת, ויודעת לקשור קשר ייחודי עם כל אחד כפי גילו ואופיו.
תודה שהחיית בנו את זכרו של סבא אלי, והפכת אותו לדמות משמעותית וחיה.
תודה על השמחה והצחוק שהיו התשובה שלך לתלאות, עצב ופרידות.
תודה על דמותך היציבה ואמונתך הישרה והבלתי מתפשרת שהיתה לנו למקור של כוח.
אולי כעת, כשלבך פסק לפעום, את מרשה לו להתיר את מחסום הדמעות ולבכות עמנו, על כל מה שלא בכית עליו בחייך.
אולי דווקא עכשיו את מודה עוד יותר על הטוב שבחייך, על הצאצאים שמקיפים אותך והולכים בעקבותייך.
אולי את פשוט צוחקת, שוחקת, ליומך האחרון. שקרה בדיוק כמו שרצית - צלולה, פעילה ועצמאית, בעצם שמחת פורים.
סבתא, כמה ברכה נתת לנו בחייך. עכשיו, אני מבקש פעם אחת לברך אותך:
"יְבָרְכֵךְ ה' וְיִשְׁמְרֵךְ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלַיִךְ וִיחֻנֵּךְ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלַיִךְ וְיָשֵׂם לָךְ שָׁלוֹם".
נוחי על משכבך בשלום, והמשיכי להאציל עלינו ברכה.
נכדך,
אלי אביישר