נכתב ע"י לביא
אחרי מותי ספדו ככה לי:
היה איש - וראו איננו עוד,
קודם זמנו מת האיש הזה, ושירת חייו באמצע נפסקה,
וצר! עוד מזמור אחד היה לו, והנה אבד המזמור לעד,
אבד לעד. (ח"נ ביאליק)
עוד שירים ומזמורים רבים היו לך, ותקיעות ותרועות, ומעשי חסד, ובדיחות טובות וחיוכים ושמחות.... בלתי נתפס!
רענן, היית איש של אנשים, איש שאנשים אהבו לאהוב, עם רוח טובה, נתינה אין סופית, ולב ענק.
נולדת וגדלת בקיבוץ עין הנצי"ב, באווירת העמק. עשית שירות משמעותי בחטיבה 7 ואף זכית באות הוקרה לאחר פעילות מבצעית מוצלחת. בשינשי"ן בקיבוץ נצרים פגשת את אורית ובניתם יחד משפחה נפלאה. לידתו של נצר, שלקה בדיסאוטונומיה שינתה את חייכם וזימנה אתגרים רבים, אך בטיפולכם המסור גיליתם תעצומות נפש שהדהימו את כל רואיכם. הענקתם לו ילדות מאושרת ככל הניתן. בכל אותן שנים עבדת בחריצות בגד"ש, ואחר הצהריים ובלילות השקעת בטיפול בנצר ובשאר המשפחה, והכול ברוח טובה, בחיוך ובשיר. בשבע השנים האחרונות היית לכוח מרכזי במטבח המלון ודוגמה של חריצות וטוב לב עבור כולם.
השירה והזמר הקיפו את חייך. "לתת את הנשמה ואת הלב, לתת, לתת כשאתה אוהב" היה סוג של מוטו בחייך. פרויקט 'נתינה בשמחה' לנזקקים, היתה נר הזיכרון שהקמתם לדמותו של נצר, אך גם ביטוי לנפשך הגדולה.
הקשר המיוחד והעמוק שלי איתך קשור לראש השנה, בהיותך בעל תוקע. התייחסת לתפקידך ברצינות תהומית, ונרקמה בינינו שפה מיוחדת, של מבטים והנהונים. איפה עוד יש תקיעות כאלו? היוצאות מן הלב, ובוקעות את שערי הלב והשמיים. השקעת את כל חייך - בלראות את הטוב בכל אחד, ולהרבות טוב בעולם. והשארת לנו צוואה אותה נהגת לשיר לפני התקיעות, וגם חקקת אותה על קיר ביתך - "אדרבה, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חבירו בדרך הישר והרצוי לפניך ואל יעלה בלבנו שום שנאה מאחד על חבירו חלילה. ותחזק אותנו באהבה אליך באשר גלוי וידוע לפניך שיהא הכל נחת רוח אליך...".
נוח בשלום על משכבך.
הרב יהודה גלעד