נכתב ע"י קבוצת יבנה
אמא יקרה
נולדת בנירנברג שבגרמניה ובגיל ארבע, רגע לפני פרוץ המלחמה, עליתם לארץ. גדלת בירושלים, הצטרפת לגרעין 'עציון' שם פגשת את אבא מולו ז"ל, שהגיע ליבנה עם 'ילדי טהרן' וגדל כבן משק. הקמתם בית לתפארת ונולדו אסנת, תמר, יקים ועדי, ומיכל שהצטרפה באהבה למשפחה. היית שנים רבות הגננת המיתולוגית של 'גן ירוק' ולאחר מכן קוסמטיקאית בעלת ידי זהב.
אמא יקרה, זו פעם רביעית שאנו מלווים את יקירינו בבית הקברות כאן ביבנה, פעם אחר פעם צעדנו לצדך ושאלנו את עצמנו כיצד תוכלי להמשיך. את, אמא, לימדת אותנו את משמעות המושג 'ובחרת בחיים'. לא קל היה לך, אך בחרת בחיים. עשית כל מה שגרם לך אושר. התחלת ליצור ולצייר, לטייל בארץ ובעולם, לבקר בתערוכות, להאזין למוזיקה, ללמוד ולהתפתח. בחרת לא לשקוע בעצב. בסיס הכוח שלך היה תמיד המשפחה. אמרת לנו שהמפגשים ואפילו המחשבות על הילדים, הנכדים והנינים נותנים לך כוח להמשיך. שמרת על קשר עם רותי, אחותך היחידה והאהובה אשר הייתה לך משענת בימים קשים. ביקשת שנשלח לך תמונות וסרטונים של המשפחה. בגיל שמונים וארבע פתחת חשבון פייסבוק. אמרת שאת חייבת לעקוב אחרי היצירות של בני המשפחה. ויש כמובן את אריה, אריה שלך. נהגת לקרוא לו 'אריה הטוב'. אמרת לנו שמולו שלח לך את אריה כדי שלא תהיי בודדה. ואכן הייתה לכם זוגיות יוצאת דופן. כמה אהבה וכבוד רכשתם זה לזה. בין תמונות אהוביכם־אהובינו, בין היצירות של תמר ז"ל ושלך אשר מילאו את הבית, יצרתם לכם ולנו מקום מנחם ושמח שנעים לבוא אליו. כשהיית כבר חלשה מאוד ואריה היה בא לבקרך, גייסת את מעט הכוח שנותר בך והתאוששת, כדי לא לצערו.
אמא, השארת חותם באישיותך ובאופייך המיוחד על רבים מחברי הקיבוץ, מבוגרים וצעירים כאחד.
ליווינו אותך, אמא, עד יומך האחרון באהבה ובליטוף ולא עזבנו אותך לרגע. נפרדנו ממך כשאת שלווה ורגועה.
שולחים את אהבתנו וגעגועינו לך וליקירינו, אבא, תמר ויקים, שם למעלה.
אסנת, מיכל, ועדי ילדייך וכל בני המשפחה