עם ציונו של צום י"ז בתמוז ולמשך שלושה שבועות נוהגים בקהילות ישראל השונות למעט בשמחה כהרחבה להוראת המשנה במסכת תענית "משנכנס אב ממעטין בשמחה" (פרק ד', משנה ו'). אלו הם ימים בשנה בהם מציינים את האבלות
על חורבן בית המקדש וליתר דיוק - בתי המקדש, ומתפללים לבניינו של הבית השלישי שייבנה במהרה. שיאם של הימים
מגיע בתשעה באב, יום החורבן עצמו. במציאות הישראלית זוכה יום זה למעט מאוד כותרות. החדשות עוסקות תמידין
כסדרן בענייני השעה. אמנם יש להניח שכתבה אחת תוקדש לציון כמות המתפללים הגדולה שגדשה את שריד בית מקדשנו בליל תשעה באב, אך לשם האיזון וכדוגמא, הרי לפניכם כותרת דוחות לעסקים בתשעה 100 "ת"א: לכתבה מן השנה שעברה – (אתר NRG, 21.7.2010). את הכתבה עיטרה תמונה באב". "בית קפה הומה בתל אביב בתשעה באב" ומתחתיה הכיתוב: מדוע יום זה אינו מצליח להפוך ליום של קונצנזוס במדינת ישראל, וכיצד נוכל להופכו לכזה?