עמודים 752 - חשוון - כסלו תשע״ב

היה הולך ופניו מול הרוח

היה הולך ופניו מול הרוח
עם לכתו של חנן

 

זכיתי לראות שקיעה שכזאת, מורי, חברי ואהובי, חנן, והיא הייתה מפוארת מכל שקיעות. כבר מזה כחודש, מאז התייתם מקומך בבית הכנסת שלנו שבכפר עציון, אני הולך כמי שלבו נעקר. הבוקר, לאחר שחרית וסליחות באוהל האבלים, שניגונים ושחוק אינם פוסקים בו, שמעתי מחברות וחברים ש”אנחנו מוכרחים לעשות משהו, משהו טוב וגדול, שיהווה לנו
זכות לקיומנו. הזכות הזו שהיה חנן נעקרה ואיננה!”. חבריך הקרובים, מילדי ויתומי כפר עציון של תש”ח, חשים כיתומים,
מתמודדים עם יתמות מאב ודמות-אב בפעם הראשונה, מה שלא התאפשר להם בילדותם המוקדמת של אז...

 

הרוח החיה באופנים
על האיש ששמח לעבוד את ה’ גם מתוך הייסורים

 

אמרו חז’’ל: גדול מרב – רבי, גדול מרבי – רבן וגדול מרבן – שמו. מי שמכנים אותו בשמו בלבד כשמעיה ואבטליון, הלל
ושמאי ועוד, גדול וחשוב יותר מהכינוי המיוחד ‘רבן’. חנן לא רצה שיקראוהו רב, והכרנוהו בגדולתו גם בלא הצמדת תארים
לשמו. דמותו חיה בתוכנו ולכן אף לא אצמיד לו את התואר ז’’ל. אשר על כן, אקראהו להלן בשמו בלבד (מבלי להמעיט
מגדולתו ח’’ו). חנן נולד בקבוצת אברהם ששכנה אז על גבעה קטנה ליד כפר פינס. זוהי קבוצת ההכשרה שהכינה עצמה להקמת קיבוץ חדש, ולבסוף הקימה את כפר עציון שבהרי חברון. נפילתו של כפר עציון בתש’’ח ונפילתם בקרב של רוב חברי הקבוצה הותירה על חנן, שהיה אז כבן ארבע, רושם עצום שיניע אותו בשנים מאוחרות יותר בהרבה מפעולותיו.

מי בפנים ומי בחוץ

 

מיד לאחר תום המפקד עוסקת התורה בארבע מצוות עיקריות: שילוח טמאים מחוץ למחנה, אשמות שונים ובמרכזם אשם גזל הגר, סוטה ונזיר. בשל העובדה שספר במדבר מספר את קורות ההליכה במדבר, לא ברור עד תום מה עושות מצוות אלו במקום זה. ניתן כמובן להבין את המצווה העוסקת בשילוח טמאים מחוץ למחנה, שהרי משעה שהוקם המחנה יש צורך להגדיר מי בפנים ומי בחוץ, אולם הזכרת הציווי על שאר הדמויות אינו ברור כל צרכו: לכאורה מקום פרשת האדם הוא בספר ויקרא, פרשת סוטה בדיני העריות, ואילו הנזיר הדומה לכהן צריך להיות חלק מדיני הכהונה.

 

לגיליון המלא