מילים אלו כתבתי כמה שעות אחרי ההודעה על פטירתו של יוסקה אחיטוב ז"ל. מי שהיה לי ולרבים אחרים למורה דרך, למקור ידע, ליועץ ולחבר. כתבתי והרגשתי שכוחן של המילים קצר מלבטא את התהום שנפערה עם הסתלקותו מאיתנו. גם עכשיו, כשתאריך ה"שלושים" הולך ומתקרב, אני יודעת שכל המילים מתגמדות נוכח האיכויות המיוחדות של האיש האהוב הזה. אם אדבר על ידענותו הנדירה של יוסקה, אפספס את טוב לבו השופע.
אם אדבר על מאבקיו האידיאולוגיים, אחמיץ את חיוכו המוענק לכל אחד ואחת בלי התחשבנות... אם אתאר את חריצותו ויכולותיו האינטלקטואליות העצומות, אפסיד את תמימותו הילדותית כמעט ואת אמונו הנאיבי בטובם של אנשים.