הפסוקים הראשונים של ספר שמות מבשרים לנו על מהפך היסטורי, שהתחיל אז וממשיך עד עצם היום הזה. בתחילה זהו רק תיאור עובדתי קצר - "וּ בְ נֵ י יִ שְׂ רָ אֵ ל פּ ָ רו ּ וַ יּ ִ שׁ ְ רְ צו וַ יּ ִ רְ בּ ו ּ וַ יּ ַ עַ צְ מו ּ בּ ִ מְ אֹד מְ אֹד וַ תּ ִ מּ ָ לֵ א הָ אָ רֶ ץ אֹתָ ם" (א, ז). התיאור מציין ריבוי בממדים יוצאי דופן, כפי שניתן ללמוד הן מֵ אוֹת ׁ מן הנתונים הכמותיים שבהמשך ספר שמות - "כְ ּ שֵ ׁ ש אֶ לֶ ף רַ גְ לִ י הַ גְ ּ בָ רִ ים לְ בַ ד מִ טָ ּ ף" (יב, לז) , הן מתיאורי המדרש על הנשים היולדות שישה בכרס אחד. אולם השינוי התודעתי הוא המשמעותי יותר, ובאופן לא מפתיע הוא מצוין על ידי מתבונן חיצוני - פרעה מלך מצרים - בּ ְ נֵ י יִ שְׂ רָ אֵ ל רַ ב וְ עָ צוּ ם מִ מּ ֶ נּ וּ " (א, ט). עַ ם האומר בפשטות: "הִ נּ ֵ ה הכתוב סותם ואינו מפרש מתי חל השינוי התודעתי הפנימי של מעבר מסטטוס של משפחה - ואפילו תהא זו משפחה גדולה ומורחבת - לסטטוס של עם. איננו יודעים מתי, אם בכלל, קם מישהו מבני ישראל, במשמעו המקורי של מושג זה - צאצאיו של יעקב אבינו - והגדיר את המשפחה המורחבת המתגוררת בגושן, כעם. ייתכן כי הייתה איזו הגדרת ביניים שבטית, בדומה אולי לשבטי הבדואים, אך בכל המשתמע מהטקסט, ואולי גם לפרק הזמן שחלף מאז הירידה למצרים, המעבר ממשפחה לעם קרה כמעט כהרף עין
