אילו רצינו לקיים את מצוות ראש השנה הממשמש ובא, על פי התורה בלבד, היינו תוקעים ביום זה שלושים תקיעות שופר, ודיינו. אילו רצינו להוסיף ולקיים גם הוראות התורה שבעל-פה שהורונו חז"ל, היינו מוסיפים גם אמירת תפילות אשר בקצב קריאה רגיל ניתן לאומרן תוך שעה, כולל מלכויות זיכרונות ושופרות, וזהו. גומרים-הולכים, וקיימנו את ראש השנה על פי ההלכה. אולם לא כך מקיימים יהודים מאמינים את ראש השנה, שכן יום זה איננו רק חג של קיום מצוות באופן טכני, אלא הוא יום הטעון בתכנים ובמשמעויות עמוקות הנוגעות למהות קיומו של האדם והחורצות את גורלו. בימי ראש השנה אנו נתונים בהרגשה מוצדקת שהדרך בה אנו מתפללים ולומדים, מדברים ואוכלים, היא דרכו של אדם השרוי בימי דין. ענני דאגה מרחפים מעל ראשו, ועם זאת הוא שרוי בשמחת חג, שמחה של קִרבה לבורא עולם.