אנחנו ניצבים כאן ליד ארונך ומנסים 'להעלות בתמר', להגיע אל רום אישיותך הכבירה. עם ישראל קרא לך ת' ואנחנו קראנו לך תמר. עבורנו לא היית דמות אנונימית, אלא מוערכת, אהובה, אהודה, מעורבת עם הבריות בפשטות ובצניעות. אנחנו מנסים לאחוז בסנסינייך ולהזכיר את התכונות הפשוטות והמיוחדות שהיו לך. נפרדת מאתנו במהלך חג הסוכות, אבל לנו נודע על הסתלקותך בשמיני עצרת – שמחת תורה. רק סיימנו את ימי הדין, ימים ששפכנו שיח, ואמרנו 'מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו, מי באש ומי במים', ועברו ימים קצרים וביום הושענא רבא, יום חיתום הדין, הסתלקת מהעולם, בתחושה של 'דּ וֹדִ י יָ רַ ד לְ גַ נּ ו ֹ לַ עֲ רוּ גוֹת הַ בּ ֹשֶׂ ם לִ רְ עוֹת בּ ַ גּ ַ נּ ִ ים וְ לִ לְ קֹט שׁ וֹשׁ ַ נּ ִ ים'. הקב"ה לקחך שושנה צעירה לימים. עזבת אותנו בשיא תפארתך בפסגת הדרך, אי שם למעלה, במקומות שבדרך כלל היית, קרובה לשמים. היית מוטלת לבדך באין מושיע. באותם רגעים ממש בו בזמן, שהיית בראש הפסגה עם ישראל נפרד ממשה רבנו, שגם הוא היה על ראש הפסגה. מקומך הטבעי היה בפסגה, ודמעות ירדו מן השמים ובכו את מותך. בטוחני שהרגעים האחרונים בחייך היו רגעים של חסד. כפות תמרייך היו פרוסים ופתוחים להושיט יד ועזרה לכל דורש ומבקש. התנדבת להישאר בין האחרונים ולעזור.