אני זוכרת את היום בו מילות הפתיחה של ספר שמות הדהדו בתוכי אחרת. סיפורי התנ"ך עליהם גדלתי נצבעו בצבע שונה, ולפתע ראיתי בהם את מסע התעמולה המתוכנן היטב של פרעה, את הדרך המתוחכמת בה הפך קבוצת אנשים ממעמד גבוה לרמשים, את השעבוד שהתחיל במילים רכות והפך עבדות של ממש. ונבהלתי. מצרים. בית עבדים. הכלא הגדול ביותר שידעה האנושות, שהיווה בסיס לדיכוי, להשפלה ולהשמדה בתולדות העמים. מקום אפל בו אדם הופך לעבד, רצונו הפרטי מבוטל, זמנו כלה והופך לשרשרת אינסופית של ליבון לבנים בעבודת פרך. אין לו ּ כוח, זמן או חשק לחיות, לחשוב, להרהר, ליזום, לנשום.
"והיא שׁעמָדה לֲאבוֹתינו וָלנו", אנו שרים בחגיגיות בליל הסדר. לא פעם, כשמגיעים לחלק זה בהגדה עולה השאלה: מי היא שעמדה? אנחנו אפילו מופתעים מעט שיש איזו "היא" שעומדת לאבותינו ולנו. בחיפוש מהיר אחרי תשובה לשאלה אנחנו מרפרפים כמה משפטים אחורה בהגדה ומוצאים את ההבטחה ששמר הקב"ה לישראל. ההבטחה עצמה נתונה לפרשנויות שונות. אנחנו, ב"ניגון נשים" במדרשה באורנים, בחרנו לקרוא להגדה של פסח, שהוצאנו עם מדרש נשי חדש, והיא שעמדה, מתוך אמונה כי ההבטחה שעמדה לאבותינו אכן עומדת גם לנו - שהיא מבטיחה שנגיע לארץ מבטחים, ונחיה בחופש ובכבוד; שהיא פונה וכוללת באופן מיוחד גם אותנו, הנשים, שקמות ועומדות כעת על מקומן, ומוסיפות את קולן למסורת הדורות. אנחנו מאמינות ומקוות שהיא עומדת לנו ומבטיחה שניתן להוסיף חוליה לרצף הסיפור היהודי המכונן את זהותנו, בה כולנו, נשים וגברים, שותפים שווים.
דרכו של הרב אלי כאהן ז"ל בהוראה במדרשה הייתה לשאול תמיד: מה אנו לוקחים מן הנלמד? הוא חינך את תלמידות המדרשה שעליהן לשאוף לקרב את הלימוד אליהן, להתחייב לא רק להבין, אלא להפוך אותו כמסד לדרך חיים. בראש ובראשונה הייתה זו דרישה שקיים בו בעצמו, ולא רק כלפי תלמידותיו. במאמר שכתב על המדרשה, ציטט הרב אלי את דבריו של האדמו"ר מפיאסצנה בספרו חובת התלמידים: חנוך לנער על פי דרכו זהו העיקר. כי המצווה והמרגיל בלבד אינו צריך ליתן לב אל הבן, התלמיד, לדעת את טבעם ושכלם וכו', עליו רק לצוות עשה כך וכך ודי לו. גם אינו מרגיש חובה בעצמו לטפל בכל תלמיד ותלמיד בפני עצמו... אבל המחנך שרוצה לגלות את נשמת התלמיד הטמונה וגנוזה בו, לגדלה ולהבעירה, שתבער באש של מעלה למרום וקדוש... מוכרח הוא להרכין את עצמו אל התלמיד המתחנך על ידו... עד אשר יגיע אל ניצוץ נשמתו הגנוזה אף נעלמה, להוציאה להצמיחה ולגדלה.