תנועת הנוער הדתית-חלוצית בגולה (בני עקיבא - השומר הדתי - בח"ד) ִ ... מי התווה את דרכה להגשמה חלוצית בארץ ישראל? ... קומץ מדריכים אשר ראו בהתקדמותה של התנועה לקראת יעודה את חזון חייהם והקדישו לה את כל [ה] ּ מרץ ויכולת הנעורים שלהם ... הבהירו את דרכה הרעיונית-חינוכית ... הובילו אותה לקראת הגשמת העקרונות בארץ. אחד החשובים, המקוריים והפעילים בחבר מדריכים זה היה שלום טרללר-קרניאל הי"ד. הוא שאף לראות בתנועה ובקיבוץ הדתי את התגשמות כל הנאצל ביהדות ובאדם, ובעיקר טוהר המחשבה ושלמות המעשה, ולקראת זה חתר כל ימיו ... בקבוצה הדתית ראה את הדרך המעשית בה יהפכו עקרונות התנועה למציאות ... מסגרת מוצקה שתוליך את החבר מעלה-מעלה. יחד עם זאת ידע תמיד להדגיש כי במסגרת גרידא, בלי אמונת אומן, בלי חינוך הפרט והכלל, אין ערובה מפני התרוקנות התוכן ... הגשמת חזון הקבוצה הדתית ... הייתה משאת נפשו של שלום, ולה הקדיש את כל כוחותיו.
"הייתה מריבה מאוד דרמטית בבית כנסת שלנו באור יהודה", מספר חזי, "מריבה כמו שספרדים יודעים לריב - דרמות ועוד דברים שאני לא אוהב - על איזו שאלה מה עושים בתפילה. אנשים התפרצו וצעקו, ואבא שלי, רב בית הכנסת, חיכה וחיכה, ואז עלה לבמה ואמר, 'אני חייב לספר לכם סיפור שכולכם מכירים אבל בכל זאת'. והוא סיפר להם את הסיפור הידוע על אבא וילד שהולכים עם חמור. הוא סיפר במשך עשר דקות, והפך את הסיפור למצחיק מאוד. מה שהיה משמעותי זה לא הסיפור, אלא הצחוקים המשותפים שאחריהם כולם נרגעו. הוא השתמש בסיפור ובמשך הזמן שסיפר אותו, כדי להתמודד עם מה שקרה בבית הכנסת. זו הייתה החוכמה האנושית שלו, ואני משתדל ללמוד ממנו. הרצון לספר בא משם".
זכייתו של פרופסור יוסי כץ בפרס ישראל לחקר הגאוגרפיה, הארכיאולוגיה וידע ארץ ישראל, היא התירוץ להצפין ולהגיע לביתו שבכפר תבור. אנו נפגשים בלב-לבו של הכפר, בבית משפחת כץ. בשיחה המרתקת, יוסי מתאר לנו את דרכו הארוכה בעולם המחקר, אשר שוזרת באופן מרשים מעשים משני מציאות, והובילה לפרסום 27 ספרים ולמעלה מ150- מאמרים אקדמיים, בעברית ובאנגלית. הכול בשותפות יפה וצמודה עם רותי רעייתו - "יש לי ולרותי שפה משותפת. אין דבר שרותי לא הייתה מעורבת בו ב42- השנים שאנחנו יחד, כל יום וכל היום".