חברי ותושבי קיבוץ סעד התפנו במוצאי שמחת תורה ולמחרת למלון נבו בים המלח. לאחר שבעה חודשים שבו רובם לביתם בסעד. הקהילה חזרה לתפקד - מערכות החינוך, החברה, התרבות, הדת, הבריאות, התעסוקה והפנאי פועלות באופן כמעט מלא. לאורך כל תקופת הפינוי, עסק אורן ברנע (65), בן וחבר הקיבוץ, בתפקידו כמזכיר ארגון מגדלי הירקות וכחבר כיתת הכוננות בקיבוץ, במאמץ מתמשך לשמור על הקיים, להחזיק ולתחזק את החקלאות בקיבוצי העוטף, לזרוע אופטימיות ולקצור ניצחון. שאלנו אותו מה הלקח המרכזי שהוא למד מההתרחשויות.
בשנים האחרונות הולכת ומתגבשת ההבנה המחקרית, שבעיניי היא ברורה מאליה, בדבר התועלת הגדולה שמעניקה השהות בטבע לרווחת האדם. מחקרים מצאו ששהות בטבע מפחיתה לחץ נפשי, מעכבת תגובות אלימות או אימפולסיביות, מפחיתה סימפטומים של דיכאון, חרדה והפרעות קשב, מפתחת חוסן, מעודדת יצירתיות ומעלה את תחושת הערך העצמי והאושר הפנימי באנשים – הן כפרטים, והן ברמת הקהילה והחברה. בארצות רבות (ובקרוב בישראל) רופאים יכולים לרשום למטופליהם "מקלחת יער" – יציאה לטבע, כמרשם שעניינו שיפור הבריאות הנפשית וחיזוק החיבור לגוף. ואין צורך להרחיב על מנהג ההתבודדות החסידי שמוציא אנשים אל הטבע לצעוק "אוי טאטע" ולפתוח שער לעולמות הרוח.
תנועת ההתיישבות, ובתוכה תנועת הקיבוץ הדתי, הקימה קיבוצים רבים באזורי ספר קרוב לגבול, ובשנות החמישים מדינת ישראל יישבה את אלפי העולים שהגיעו בעיקר מארצות המזרח, בעיירות שכונו בעבר 'עיירות פיתוח', גם הן באזורי ספר – קריית שמונה, ירוחם, שדרות, בית שאן ועוד. עם השנים עוצבו בין שתי צורות ההתיישבות השכנות הללו יחסים רוויים במתח, שהתמקמו על השסע העדתי במדינה: מזרחים ואשכנזים, 'הקיבוצניקים עם הבריכות', ו'עובדי המפעלים', ונדמה היה כי שני הקווים הללו לעולם לא יוכלו להתחבר.
בפברואר השנה נערכו, בצל המלחמה, הבחירות לרשויות המקומיות, שהולידו למרבה ההפתעה, שותפויות מעניינות. שני הנבחרים החדשים בבית שאן ובעמק המעיינות, החליטו לצעוד צעד קדימה ביחסים בין שתי הרשויות, ולבנות ביחד סיפור חדש של שכנות טובה שממקסמת את היתרונות היחסיים של כל רשות לטובת כלל התושבים.