יא' חשון תשפ"ה
תמונות בתי הכנסת המוארים שהועברו בליל יום ראשון בקבוצות הוואצאפ השונות עוררו התרגשות אצל כולנו, השנה אנחנו בוחרים לספר לכם על המיזם - אור דולק - בעיקר דרך עיניה של דליה יוחנן, המנוע שמאחורי המיזם. והנה חלקים ממה שכתבה דליה בדף הפייסבוק של המיזם:
"אני מורה 35 שנים. אני מנהלת את מיזם "אור דולק" 15 שנים. מידי שנה, במהלך הלילה בו מאירים את בתי הכנסת, אני אוספת את הצילומים המרגשים שמגיעים מכל רחבי הארץ והעולם, שומרת, מתעדת ומפיצה אותם.
ברוך ה' המיזם מתרחב מידי שנה והאור גדל. חלק מהצילומים מרגשים אותי במיוחד, כמו צילום בית הכנסת בעיר פולדה בגרמניה, בה נולד וגדל אבא שלי וממנה נמלט אחרי ליל הבדולח... לפני שנתיים התרגשתי מאד מהצילומים של בתי כנסת מוארים שהגיעו אלינו מרחבי אוקראינה... לפני שנה (וגם השנה!) צילום בית הכנסת המואר בקיבוץ בארי עורר התרגשות רבה בארץ ובעולם.
השבוע, במשך הלילה שבין ראשון לשני, נאספו הצילומים החדשים. אני נותנת לכל בית כנסת מקום של כבוד, שמחה על כל קהילה שמצטרפת ומשתתפת ומודה לקב"ה שזכיתי להשתתף באירוע הרב שנתי "אור דולק" בהובלת תנועת הקיבוץ הדתי והשנה בשותפות מלאה עם מוסד יד ושם.
במהלך הלילה בו הוארו בתי הכנסת ברחבי העולם, חשבתי לעצמי: מעניין מה יהיה הצילום שיגיע וירגש אותי במיוחד? לא ציפיתי, לא דמיינתי ולא התכוננתי לרגע בו יגיע צילום מקיבוץ מירב שעל הרי הגלבוע. בית הכנסת הספרדי "משכן שילה", על שם סמל ראשון שילה אמיר, בן הקיבוץ, בנם של אורלי ודוד, שנפל בי"ז בתמוז תשפ"ג (6.7.23) בפעילות מבצעית ליד היישוב קדומים. שילה האהוב היה תלמיד שלי במגמת אמנות בבית ספר שקד-דרכא בשדה אליהו. כשיצאתי לדרך עם מיזם "אור דולק", לא העליתי בדעתי שיגיע הרגע, בו בית כנסת שנקרא על שם תלמיד שלי, ישתתף במיזם ויאיר את הלב. בשעת לילה, הצילום הגיע אלי, העיניים מלאו דמעות והלב התכווץ."
**בית הכנסת "משכן שילה" בקיבוץ מירב**
בשבת שעברה פורסמה חוברת מיוחדת בעיתון בשבע – שיח נשים, לקראתי י"א בחשון – יום פטירתה של רחל אמנו, בתפילה להשבת החטופים והחטופות במהרה. בחוברת ביוזמת נשים מקיבוץ נחל עוז (!), כתבו נשים רבות ובהם מיכל הרצוג - רעיית הנשיא, הרבנית ימימה מזרחי, הרבנית רחל בזק, אורית מרק-אטינגר, אמילי עמרוסי ועוד נשים טובות וחשובות. להלן תמצית דבריה של שרה עברון, מזכ"לית התנועה שהשתתפה אף היא בכתיבה:
רחל אמנו מביאה את קולה של התקווה. בדו שיח בינה לבין הקב"ה, שנקרא בתפילת ראש השנה, היא אינה מדברת, היא בוכה. הקב"ה הוא הדובר היחיד:
מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה
כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה’ וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב:
וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה’ וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:
נחמה ליבוביץ', המורה הגדולה, מתארת כיצד יעקב בסוף חייו מוצף ברגשות אשם על שהשאיר את רחל שמתה בלידתה קבורה בצד הדרך, ולא דאג לה למקום במערת המכפלה. נחמה מצטטת מדרש שמביא את טענותיו הדרמטיות של כל אחד מאבות האומה, שלא הועילו, עד שקפצה רחל אמנו ודווקא את זעקתה מקבל הקב"ה. רחל, בטענותיה, באבלה וביגונה, קורעת את רוע הגזרה. "כך נקבעה דמותה של רחל אמנו לדורות, בעמדה בדרך, בדרך צאתם של הבנים לקראת חשכת ימי גלותם ובבקשה רחמים עליהם - שישובו" מסכמת נחמה. זהו מדרש שעושה ליעקב ולנו תיקון. את ההדרה לצד הדרך הוא הופך למקור כוחה של רחל. את היכולת לבכות בקול גדול, ואת ההזמנה לבכי הוא הופך לכוח ש "מפעיל את הרגש" של הקב"ה עצמו. שולי הדרך הופכים להיות המקום בו נשמע קולה של התקווה.
ברגעים הקשים הללו שבהם אנו שרויים, בשולי הדרך של חיינו הקודמים – שרה עברון מסמנת דרך רחל אמנו, כיווני פעולה להצלת בנותינו ובנינו מהתופת שבשבי. היא קוראת לכולנו לשמור בתודעה הציבורית ולא רק בלב ובמרחב הביתי, את נושא החטופים. לא לוותר. לדבר, להנכיח. לעודד ולגבות את מעגל הפעילים והפעילות ברחבי תנועת הקיבוץ הדתי לתמיכה במשפחות החטופים והחטופות (וזו הזדמנות לומר תודה לכם פעילים יקרים, על הזמן והאנרגיה שאתם משקיעים. מרגש ומוערך מאוד). להשתתף במפגשי היכרות ותמיכה, ולצאת ממקומות הנוחות הסגורים. כל אחת ואחד ימצא את דרכו ואת שפתו אבל "אם נחריש לעת הזאת", מוסיפה שרה, "אינני בטוחה שרווח והצלה יעמדו לחטופים ומשפחותיהם ממקום אחר, זו אחריותנו וחובתנו".
גם השנה, למרות הכל, נצא לשני סופי-שבוע – שבתות עין ונופש של התנועה. ההרשמה נפתחה ביום שני האחרון והרשימה כבר מלאה ברוך השם. אם עוד לא נרשמתם – אפשר עדיין להירשם ולהיכנס לרשימת ההמתנה. מנסיון – לרוב מתפנים חדרים עקב ביטולים או רישומים כפולים. הקישורים להרשמה נמצאים באתר הקיבוץ הדתי והופצו בכל המזכירויות. לא קיבלתם? פנו בהודעת ווטסאפ ל 052-3749310 והקישור יישלח אליכם! על הפרק עוד שבת לדור ביניים וצעירים – 21-22.2 שבת פרשת משפטים. שריינו ועקבו אחר הפרסומים באתר התנועה ובערוצי התקשורת הפנימיים ביישוב.
