פרשת השבוע פרשת קדושים

גיליון מס' 841

"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ – הציווי להיות קהל אחד ומוסרי בפרשתנו, מראה לנו דרך אחרת של חיים במציאות של ימינו בה שולטים הפילוג, הויכוח, חוסר היכולת להקשיב. יש בפרשה מצוות מרובות שדורשות מאיתנו רמה מוסרית נעלה. הדרישה היא להיות קדושים, וכיצד?

רשי בפסוק הראשון מבאר: "מלמד שנאמרה פרשה זו 'בהקהל' שרוב גופי תורה תלויים בה".

על פי רש"י איסוף העם מלמד שהציווי להיות קדושים מחייב את כולם: זקנים, נשים וטף. וכיצד נהיה קדושים לפי רש"י? "הוו פרושים מן העריות ומן העברה", כלומר להימנע מעבירות.

והפרשה מונה גם מצוות שיקדמו אותנו אל המסלול הקדושה, מצוות שנוגעות בכל תחומי חיינו:

במשפחה: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (יט,ג)

בדאגה לעניים: מתנות עניים

וגם ביחסים הבין אישיים: לֹא תִּגְנֹבוּ ;  וְלֹא תְכַחֲשׁוּ ; וְלֹא תְשַׁקְּרוּ (יט,יא)

ביחסי עובד – מעביד: לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ ;  וְלֹא תִגְזֹל  ; לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. (יט,יג)

אך לדעתי השיא בדרישת המוסריות הוא: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל " (יט,יד)

אסור לקלל חרש, שלא מודע לקללה, (קל וחומר שאסור לקלל שומע, שישמע את הקללה יפגע ויפחד). וכותב מפרש דעת מקרא: "הכתוב מזכיר את החרש ואת העיור משום שמי שמבקש להרע להם עשוי לדמות בנפשו שהם לא ירגישו מי הפוגע ומשום כך ימלט מהעונש, ועל כך נאמר: "ויראת מא-לוהיך" שהוא רואה נסתרות".  

דרישות נוספות, הקשות כל כך לביצוע: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" ; "וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא". על כך אומר רש"י: "לא תלבין פני חברך ברבים". וכמובן הכלל הגדול בתורה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

הרב דוד צבי הופמן כותב בספרו "הכתוב אינו מתכון להגדיר את המושג 'קדושה' כפרישה מן העולם, שהרי המצוות שבפרשתינו הן ברובן מצוות שבין אדם לחברו, ורק מיעוטן דמיעוטן הן כאלו שדורשות הבדלות מתענוגות העולם, אלא מושג הקדושה הוראתן המדרגה העליונה של שלמות מוסרית השואפת אך לטוב ומתעבת את הרע. הקדושה השלמה היא אמנם אך לה', אולם על האדם מוטל לעלות במעלות הקדושה הלוך ועלה ולהתאמץ ולהתקרב אל האידיאל של הקדושה הא-לוהית." (ויקרא עמ' כה).

 

אם נוסיף לנאמר לעיל את העובדה שפרשת קדושים נאמרה ב'הקהל' רש"י יט' פס' ב' מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי התורה תלויין בה. יש חשיבות להיות קהל אחד, יש חשיבות ליחד, לעם אחד.

נחמה ליבוביץ כותבת: יושם לב לכך שהפרשה פונה אל ישראל בגילים שונים, במצבים שונים, בהתעסקויות שונות. היא פונה אליך בהיותך כהן המקריב. בהיותך שופט שלפניך עומדים בעלי דין, אל הבן אשר הוריו עודם בחיים, אל צעיר שמזמן על דרכו של זקן, אל האיכר בשעת זריעה, בשעת קציר ובציר ואל החנווני השוקל ללקוחותיו. הווה אומר, הגשמתה המלאה של התורה תלויה בקבלתה בכל שדרות העם על רבדיו החברתיים, שבטיו, מקצועותיו, צעיר וזקן, ואין היחיד ויהיה אף גדול הצדיקים יכול להגשימה ביחידות. ולכן נאמרה פרשה זו ב"הקהל" כי רק העם בשלמותו " כל עדת ישראל" יוכל להגשימה (נחמה ליבוביץ, עיונים חדשים בפרשת שבוע, פרשת קדושים עמ' 210).

בימים אלה אני נושאת תפילה שכולנו ילדים, נשים, גברים, מכל קצוות הארץ, מכל עדה ועדה, מנהיגים ופשוטי עם נאמץ את נורמות הפרשה בחיי והיום יום, במסחר, במשפט, בפוליטיקה ובחיים החברתיים.

בַּמָרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָׂא בְרָכָה מֵאֵת ה', וּצְדָקָה מֵאֱ-לֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱ-לֹהִים וְאָדָם." (ברכת המזון)