נכתב ע"י מרדכי גילה ח באדר תשפ"ג, 1.3.2023
גיליון מס' 835
עיקר פרשתנו עוסקת בבגדי הכהונה שהוכנו לאהרון הכהן ולבניו במדבר. מהפסוקים נראה שלא די ללבוש את בגדי הכהונה כדי להתקדש ככוהנים. לאחר תיאור מפורט של כל פרטי הלבוש מצטווה משה לבצע עם הכוהנים סדרה של פעולות שנועדו להכשיר או לקדש את הכוהנים לעבודתם, לאמור: "הבגדים בלבד אינם עושים את האדם".
בפרשתנו – פרשת תצווה, מתואר הציווי למשה איך לבצע את תהליך ההקדשה.
ביצוע הציווי בטקס הקדשה של הכוהנים מתואר בפרוטרוט גם בספר ויקרא, בפרשיות 'צו' ו'שמיני', אלא שהשוואה מדוקדקת בין הציווי והביצוע בפועל מגלה כמה הבדלים שחלקם מהותיים. אתאר בקצרה כמה מההבדלים:
בנוסף להבדלים שלעיל, יש בפרשתנו כמה תוספות לעומת תיאור הביצוע:
מה פשר ההבדלים הללו?
באופן כללי, בהכללה מסוימת, ניתן לומר שהדגש בפרשתנו הושם על מעמדם המיוחד של הכוהנים בהשוואה לאנשים רגילים, בעוד התיאור שבפרשת צו מדגיש את הפן הציבורי של הכוהנים ותפקידם בעבודת הקודש.
אלה שתי זוויות מבט על אותו דבר. כיוצא בדבר, גם שאול וגם דוד נמשחו להיות מלכים יותר מפעם אחת, כאשר בפעם הראשונה הטקס היה אישי לגמרי, בין המלך המיועד ושמואל הנביא, ורק אחרי זה התקיים טקס דומה בצורה ציבורית לעיני כל העם. נראה שהמעמד האישי, היינו ההקדשה האישית, קודמת להקדשה הציבורית.
קל להבין מה ההיגיון שמאחורי הדברים.
איש ציבור, גם אם הוא כהן המשרת בקודש או מלך המשרת בחול, צריך קודם כל לקדש את עצמו. ולא די בלבישת הבגדים, בגדי הכהונה או השררה. ההקדשה צריכה להיות מהותית, היא צריכה לסמל מעבר ברור בין מה שנקרא מעמד של הדיוט למעמד של נושא משרה. זהו מעמד המחייב שינוי אישיות, בגדי הכהונה הם סמל בלבד. השינוי הוא תנאי הכרחי לקיום משרה ציבורית הדורשת התנהלות טהורה במקדש והתנהלות חפה מסטיות מוסריות בתחום החולין.
מרדכי גילה, יליד שבדיה, חבר קיבוץ לביא. ספרו "עצי לבנה ומסילות ברזל" על קליטת ניצולי שואה בשוודיה ב-1945 יצא לאור ב-2018