מרחבי עשייה הלוחמ תומדש יותר? בגלל מה? : ״כי יש הוויה מסביב. ההילה מאוד קיימת. מאוד נוכחת. צביקי משהו הירואי כל כך. לא תינוק רגיל. תינוק באומנה. כיף גדול. יחד עם זה יש משהו אחד שמטריד אותי כל הזמן. האמא הזו שנתנה לנו את הילד, אין לה מושג איפה הוא. לא יודעת מי אנחנו ואיך אנחנו מתנהלים ובוודאי מודאגת. אמרתי לרננה, בואי נכתוב לה מכתב. כי יש מרכז קשר, ופעם בשבוע ההורים פוגשים את הילד. נכתוב לה על הילד שלה, איך הוא מתפתח וגדל, כדי לתת לה תחושה של שותפות. רננה לקחה את זה ברצינות וכל שבוע כתבה מה קרה אתו״. הוא מתרגש ומקריא דיווח: ״היום ש' התהפך מהבטן לגב, כל כך התרגשתי, קראתי קריאת התפעלות ונישקתי אותו״... וכך כל שבוע. ״ניסיתי לשתף אותה בחוויית הגדילה שלו, שהיא תהיה רננה: מוחשית עבורה. בכל שבוע כתבתי מכתב והבאנו אותו למרכז הקשר יחד עם התינוק. אנחנו נכנסנו בדלת אחת, והיא נכנסה בדלת אחרת, בלי שנפגשנו. אומנה לתינוקות היא בדרך כלל 'אומנה חסויה', כזו שההורים הביולוגיים לא יודעים מי הם הורי האומנה. וכך היה גם אצלנו״. מי נתן לו את השם? ״זה השם שההורים שלו נתנו לו. ובאמת תהינו אם לשנות לשם קליל, שם חיבה, ואז אמרתי לעצמי שהדבר היחיד שיש לו כרגע מההורים שלו זה השם, ולכן נקרא לו בדיוק כמו שהם קראו לו. כמובן שבבית קראנו לו בשמות חיבה אבל בחוץ לא שינינו״. : ״ואז הגיע חג פורים, אני עולה צביקי עם הילדים לקריאת מגילה ותוך כדי הליכה אומר לעצמי, איך זה שכל הילדים זוכים לזה שההורים שלהם רואים אותם מחופשים ורק אמא של התינוק שלנו לא זוכה לראות אותו מחופש? רציתי לשלוח לה תמונה שלו, אבל לא היה לנו מושג איך להגיע אליה, וגם ידענו שאין לה סמארטפון שאליו אפשר להעביר את התמונות. היינו צריכים לחשוב באותו רגע מה לעשות, אז פשוט העברנו תמונה שלו בתחפושת לעובדת הסוציאלית שלנו והיא העבירה לעורכת דין, שהעבירה לשכנה של האימא כדי שהיא תראה לה, וככה שמחנו שהיא רואה אותו בערב פורים״. היא הגיבה למכתבים? : ״כן, היא גם כתבה מדי פעם, לא בכל שבוע אבל גם לא רננה ציפינו. היא כתבה והודתה תמיד ופרגנה״. : ״היינו בשנה של אופוריה. ש' לא ירד לי מהידיים״.וצביקי ממשיך : ״הוא מכור לצביקי. היינו קוראים לו 'קואלה' כי הוא היה רננה נצמד אליו ותלוי עליו תמיד כמו דוב קואלה״. : ״כשנה אחרי שש' הגיע אלינו, הבנו מהעובדת הסוציאלית צביקי שהאימא השתקמה, יצאה מהמשבר. ובשלב מסוים הודיעו לנו 'עוד שלושה חודשים הוא חוזר לאמו. תתחילו תהליך פרידה'. כל אותה שנה דיברנו בבית על אפשרות החזרה שלו הביתה והסברנו לילדים כמה כיף וטוב יהיה לו לגדול בבית, מתוך הבנה וידיעה ברורה שלא משנה כמה טוב לו אצלנו, את הבור בנפש של מי שגדל ללא הורים אף אומנה לא תצליח למלא. ילד צריך לגדול עם המשפחה הביולוגית שלו, גם אם יש קשיים. ובמקביל, התחלנו תהליך של פרידה וזה היה מאוד מאוד קשה, כי הקשר נבנה מאז שהוא היה תינוק. הוא ממש גדל אצלנו, ואנחנו קשורים אליו מאוד״. ״התחלנו תהליך של טיפול משפחתי, פגישות הדרגתיות בבית שלו, כשבהתחלה נשארנו אתו לאורך כל הפגישה, ולאט לאט שחררנו והלכנו, עד שהוא כבר נשאר לישון שם לילה שלם. במקביל נפגשנו גם עם מומחית לשכול, כי חווינו בעצמנו סוג של אובדן. נחשפנו למושג 'שכול עמום', שמתאר מצבים דומים, כמו הורים שילדיהם הופכים להיות צמח או נעדרים״. : ״כחלק מתהליך הפרידה רננה עשינו 'פוטותרפיה' בעזרת תמונות משפחתיות והכנו מהן מזכרת לנו ולש'. ניסינו לעבד את התהליך גם עבורו וגם עבורנו, ובעיקר עבור הילדים שלנו. ניפחנו בלונים שכתבנו עליהם ברכות והפרחנו לשמים, יצרנו אלבום של פרידה״. צביקי ורננה מראים לי את האלבום. שניהם מדפדפים ונמסים. ״את רואה כמה הוא חמוד. קשה לטעון שלא... ״ : ״כאן רואים את הבן הגדול שלנו עם דמעות בעיניים״.רננה ומה היו המחשבות שלכם בזמן הפרידה? האמנתם שבאמת יהיה לו טוב או שבלב ניקרו מחשבות אחרות? : ״אני חשבתי שיהיה לו טוב, אבל יחד עם זאת, מאוד רננה דאגתי. הייתי לא רגועה״. : ״חשוב לציין שבשלב הזה היינו דוגמה לסיפור מוצלח צביקי של תהליך האומנה: קיבלנו ילד, נתנו לו המון אהבה, הוא גדל יפה, וכשהמשפחה הביולוגית שלו השתקמה הוא חזר אליה. זה המודל הנכון והרצוי. שחררנו אותו בטוב״. ״הוא מכור לצביקי. היינו קוראים לו 'קואלה' כי הוא היה נצמד אליו ותלוי עליו תמיד כמו דוב קואלה״ (רננה) ואיך הייתה הפרידה? ״אחד הדברים שהקלו עלינו בתהליך היה שלא אנחנו צביקי: קיבלנו את ההחלטות. זו הייתה החלטה מקצועית של הרווחה״. : ״בואי נגיד כאן בכנות שהבן שלנו הוא לא היחיד שבכה רננה בזמן הפרידה, היה כאן עוד אחד שהיה לו ממש קשה..״. מסתכלת לכיוון צביקי ומחייכת. ״את צריכה להבין את רמת הקשר שהייתה ביניהם. כל בוקר הוא ישן עם צביקי מחובק. כל שבת הוא העיר את צביקי בשעה של ליטופים, הילד היה מכור לצביקי״. "כחלק מתהליך הפרידה רננה הקליטה שיר יחד עם אמא צביקי: של ש'. שיר מקסים שהיא כתבה על הברית שלו. אפשר לשמוע בקול של שתינו את הסערה שעוברת עלינו. מצד אחד יש שם אמא ששמחה ומתרגשת לקבל את התינוק שלה בחזרה, ומהצד השני יש כאן אמא שבורת לב. יצאתי משם בוכה, היסטרית ממש״. ״גם הילדים נפרדו ממנו וכתבו לו מכתבי פרידה, שמבטאים את המורכבות – הקושי בפרידה יחד עם השמחה שהוא חוזר לאימא שלו ולאחותו״. : ״בבוקר למחרת הפרידה, לאחר לילה ללא שינה, רננה צביקי כתבה פוסט קורע לב בפייסבוק. תוך זמן קצר הוא הפך לוויראלי ומכאן זה יצא החוצה. ראיינו אותנו בטלוויזיה והסיפור עשה כנפיים״. : ״החלטנו בשלב הזה להיות על תקן 'סבא וסבתא' של ש', רננה וקבענו שנלך לבקר אותו כל יומיים-שלושה. רצינו להקל עליו וגם עלינו את הפרידה, וגם רצינו להיות עם אצבע על הדופק ולבחון בשטח אם משהו לא תקין. בכל פעם שהגענו, הוא מיד נרדם על צביקי. כשהגיע חג סוכות הזמנו אותם אלינו לשבת שלמה, ש', אמא שלו ואחותו ר' שגדולה ממנו בשנתיים. כשיצאה שבת אמרתי לצביקי, זהו, הוא כבר לא יחזור אלינו, אין שום סיכוי. הכול נראה כל כך טוב. ממש שלמות״. : ״הרעיון של להמשיך את הקשר ולהיות על תקן 'סבא צביקי וסבתא', היה שלנו. בד״כ אין מודל כזה במשפחות אומנה של קשר שנמשך אחרי שהילד חוזר למשפחה הביולוגית. ובעיניי זה היה כל כך יפה שהמשכנו את הקשר. אני זוכר שמרגע הפרידה החזקתי בראש כל הזמן את שני הקטבים - מצד אחד את ההכרה בכך שהאימא היא אישה טובה, ומצד שני את העובדה שעכשיו הכול בידיים שלה, ורק היא תקבע אם יהיה בינינו קשר או שהקשר יתנתק״. וכאן חלה תפנית בעלילה. : ״שישה שבועות אחרי שש' חזר לאמו התחלנו לחוש רננה שמשהו לא בסדר. ולאחר מס' ימים התקשרו אלינו ואמרו, המצב לא טוב. תהיו מוכנים לקחת בחזרה את ש'?'״. : ״התגובה המידית שלי הייתה להיכנס לאוטו ולקחת צביקי אותו, אבל ידעתי שזה לא אפשרי כי צריך התערבות של בית משפט. אז חיכיתי עד הבוקר, ובינתיים חשבתי לעצמי – עד שש' פגש את אחותו והכיר אותה, עכשיו ננתק ביניהם? הם חייבים להישאר יחד. הצעתי לרננה שניקח גם אותה״. : ״אני זכרתי את מה שחשבתי בהתחלה – שאני מעדיפה רננה לקחת בן ולא בת, ולא בגיל של ילד ביולוגי, אבל בסיטואציה שנוצרה הסכמתי עם צביקי שאי אפשר לקחת את ש' ולהשאיר מאחור את ר' נטושה״. : ״אני מודה שהחלטנו בלי הרבה מחשבה, בעיקר כי אי צביקי אפשר היה אחרת. ביקשנו ממטב לקבל גם את ר' למשפחתנו, ולמחרת נסעתי להביא את שניהם״. ואיך הייתה החזרה של ש' לבית? : ״צריך להגיד בכנות, זה היה קשוח. החזרה שלו הייתה צביקי מאתגרת. צריך לזכור שהוא עבר טלטלות. נקרע מאתנו בגיל קריטי וחזר אלינו אחרי חוויית נטישה. והאמת שגם אני הרגשתי, באופן לא מודע כמובן, שהוא נטש אותי, ובהתחלה הגנתי על עצמי מלהיקשר אליו שוב. זה היה אירוע... ובנוסף היה לנו גם האתגר של קליטת אחותו, שהייתה אז בת שלוש, בגיל של הבן הקטן שלנו. כל האיזונים המשפחתיים התערערו. המזל הוא ״כשנה אחרי שש' הגיע אלינו, הבנו מהעובדת הסוציאלית שהאימא השתקמה... הודיעו לנו 'עוד שלושה חודשים הוא חוזר לאמו. תתחילו תהליך פרידה'... התחלנו תהליך של פרידה וזה היה מאוד מאוד קשה, כי הקשר נבנה מאז שהוא היה תינוק. הוא ממש גדל אצלנו, ואנחנו קשורים אליו מאוד״ 40 )2( 800 | עמודים 41 ניסן תשפ"ג
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=