שלוחות הקומונה והמכינה בעמ״ק (עיר, מושב, קיבוץ) תמיר ורחל יעיש על ידי פעילים חברתיים 2005 הוקמה בשנת 'עמותת חיברותא' תושבי עמק המעיינות ובית שאן, במטרה להביא לפיתוח, צמיחה והעצמה של אזור בית שאן ועמק המעיינות. העמותה, היושבת בכפר רופין, מפעילה תכניות חינוכיות לצעירים המגיעים לאזור מכל רחבי הארץ, במטרה להוביל שיח של גישור וחיבור בין חלקים שונים בחברה הישראלית, ולחזק שיח ערכי וזהותי בנושאי מנהיגות, ציונות ויהדות ישראלית. במסגרת העמותה פועלות התכניות הבאות שבהן אנו שותפים: – מכינה קדם צבאית מעורבת המיועדת לבני ק ״מכינת העמ נוער בוגרי יב, דתיים וחילוניים, בנים ובנות, המעוניינים לשרת שירות משמעותי בצבא ובחברה. למכינה יש שתי שלוחות Katerina Pavlyuchkova on Unsplash : צילום מרחבי עשייה תוחולש שרננה היא אשת הברזל שלנו״. איך החיים שלכם היום? ואיך הם משתלבים בחיי המשפחה והילדים? : ״מאז שהם חזרו אלינו עברו כבר ארבע שנים. ש' בן החמש רננה ור' בת השבע הם כבר חלק בלתי נפרד ממשפחתנו. שני הקטנים שלנו משחקים ורבים איתם, כמו אחים לכל דבר, ושני הגדולים קשורים אליהם מאוד ומהווים חלק בלתי נפרד מגידולם״. האם אתם עדיין חיים כל הזמן בתחושה שזה זמני, שפרידה קיימת באופק? איך אפשר לתחזק ולבנות קשר כשלא יודעים לכמה זמן הם אצלכם? : ״היום אנחנו כבר לא מחזיקים את הידיעה הזו בצורה חדה רננה בראש. גם כי המצב השתנה, ולא נראה לנו שבקלות יוחלט שוב להוציא אותם מפה, וגם כי אנחנו מאמינים שילדים ומבוגרים צריכים לגדול תמיד מתוך תחושה של קביעות ושייכות וביטחון ככל שאפשר. אנחנו לא חושבים שנכון יהיה לחדד את הארעיות – גם אם היא קיימת. המשימה שלנו היא לבנות מקום שלֵו ובטוח בנפש של שני הילדים במהירות האפשרית, ואנחנו משקיעים בזה את כל מאודנו, כי אנחנו יודעים שילדי אומנה שמתבגרים זה אתגר גדול הרבה יותר וצריך להעניק להם כמה שיותר ביטחון ואהבה בגיל הרך״. : ״כבר כמה שנים שאנחנו הולכים לטיפולים מסוגים צביקי שונים, עם הילדים ובלעדיהם. בניית הנפש שלהם היא האתגר הכי גדול שלנו ואנחנו מקווים שמה שבנינו ימשיך להיות מקום שלם וחם וטוב לילדים – גם כשיגיעו אתגרי החיים הבאים״. ״זה המקום להכיר תודה לתמיכה העצומה של עמותת 'מטב' והעובדת הסוציאלית המופלאה שלנו. זה גוף ששומר עלינו עטוף ומחובק ולא נותן לנו ליפול. כל התלבטות וכל שיחה וכל צורך בתמיכה - הם תמיד שם אתנו״. מי עוד תומך בכם? : ״עד כה, כשהייתי צריך דברים מיוחדים עבורם, ביקשתי צביקי ותמיד קיבלתי - מהיישוב, מהמועצה, אף פעם לא נענינו בשלילה״. : ״צביקי נלחם בשבילם״. רננה : ״כשאני מדבר עם הורי אומנה אני אומר להם, 'אין צביקי לילדים האלה מי שיילחם עבורם. זה רק אתם! גם אם אין לכם אופי שנלחם – אין לכם זכות לוותר בשמם!' אז אנחנו במרתון, לגמרי נלחמים בשבילם. ממש. וברוך השם מצליחים גם להשיג. ומצליחים להחזיק משפחה וזוגיות״. עד כמה האומנה היא חלק מהחיים שלכם? האם אנשים ממעגלים אחרים בחייכם יודעים על זה? : ״אצלי בטח! לרננה אין את העניין הזה של הפרסום. זה צביקי משהו שפחות מדבר אליה. אצלי, כל בן אדם שמכיר אותי עשר דקות כבר יודע שאני הורה אומנה...״. ״אני בורחת מזה ואני אפילו לא אוהבת את זה. לא אוהבת רננה: שאומרים לי 'כל הכבוד' כי מבחינתי הם הילדים שלי. אני לא מזכירה את זה בכלל. הסיבה שאנחנו מתראיינים ומספרים את הסיפור שלנו היא כפולה: קודם כול, כי אנחנו ערים לכך שיש חוסר במשפחות אומנה, ונדמה שהקהילות הכפריות של הקיבוץ הדתי יכולות מאוד להתאים לכך. שנית, אנחנו מבקשים להנכיח את הצורך בתמיכה הקהילתית במשפחות הקיימות, בסובלנות לילדים הנקלטים. לזכור לפרגן, להעריך ולסייע – כי לכל משפחה יש את האתגרים שלה״. 42 )2( 800 | עמודים 43 ניסן תשפ"ג
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=