מרחבי חלימה יתדה ץוביקה לש תושדחתהה ךרד 'לחיות חיים של אמונה, מחויבות ומעשה' - זו אמירה שאינה זרה לנו, היא טבועה בדנ״א שלנו. גם יכולת ההתאגדות למען מטרה גדולה ומשותפת קיימת בתוכנו. בכוחות משותפים הצליחה תנועת הקיבוץ הדתי לחולל מהפכות חלוציות של ממש, גם בעולם החינוך, כמו למשל בהקמת מדרשת עין הנצי״ב, שהייתה חלוצת המדרשות לבנות, וחוללה שינוי עצום במקומן של נשים בעולם התורה. ובתוך כך – לא עליך המלאכה לגמור. השינוי בחינוך יתמקד דווקא במערכות החינוך הפורמליות, תוך נתינת דגש על השקעה בהון האנושי המוביל אותן - המורים. יש להפנות את המבט אל עבר הראשית וחבל הטבור – המורים והמחנכים. טיב החינוך נעוץ בטיב המורים, בקהילה המקצועית העוטפת אותם וביכולתם ללמוד ולהשתנות ללא הרף. הכשרתו של מורה איננה נגמרת עם קבלת תעודת הוראה, אלא היא מתמשכת לאורך כל חייו המקצועיים. בחלומי, הקיבוץ הדתי יהיה שותף במעשה חלוצי גדול של הקמת בתי מדרש למורים המכהנים בשטח. בית מדרש שיחזק וישפיע על הכשרתם, יעניק להם מסגרות המשך ויצור קהילות עמיתים של אנשי הוראה וחינוך כמותם, הזקוקים למעטפת רוחנית ומקצועית, מעין 'גילדה' מקצועית איכותית למען אנשי החינוך של ההווה והעתיד. כדי להיות ברכה לאחרים, כדברי הרב זקס, דרושים כאמור כלים מעשיים, והקמת בתי מדרש למורים יכולה להיות כלי ממשי שכזה. אדוות השינוי שיתחולל באמצעות בתי המדרש הללו בתפיסת תפקיד המורה והחינוך במדינת ישראל, יהיו בגדר חזון וברכה לעולם. גרה בקבוצת יבנה, אם לחמישה, אביטל עופרן, עו״ד בהכשרתה, מורה ומנהלת חטיבה עליונה ב״פלך״ ע״ש רות קורמן. עוסקת במחקר בחינוך. shutterstock : צילום דרך ההתחדשות של הקיבוץ הדתי אהרן סעדון –1934 תנועתנו, תנועת הקיבוץ הדתי, שקמה בשנת תרצ״ה ( ), הגדירה בתחילת דרכה את מטרתה כ״התיישבות משותפת 1935 של כל חברי הקיבוץ הדתי ביישובים קבוצתיים, על יסודות של עבודה עצמית ושמירת מצוות הדת והמסורת העברית״ (מתוך אתר הקיבוץ הדתי). מאז עברנו תמורות ושינויים כמעט בכל היבט אפשרי, ומעת לעת צפה ועולה שאלת החזון. מפרספקטיבה של מי שגדל בקיבוץ בארות יצחק על ברכי המייסדים, ובחר לבנות את ביתו ולגדל את ילדיו במרבדי הדשא והשדות המוריקים של נוף ילדותו, אבקש לגעת בתמצית בכמה נקודות שנדמה לי כי הן יכולות לסמן עבורנו דגלים לקריאת כיוון ותחומי פעולה שהתנועה יכולה לקחת כיום, כחלק מדרך ההתחדשות שבה התחלנו לצעוד. זהו דיון ארוך ומורכב שיכול למלא גיליונות שלמים אך לעת עתה ניגע בדברים בקצירת העומר. א. ״הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר״ (האדמו״ר מפיאסצנה) הקיבוץ הדתי יכול להתפאר, כתנועה וכקיבוצים יחידים, ברזומה משימתי מרשים ברמה הלאומית והמקומית. יחד עם זאת, כאשר רוב ניכר של הקיבוצים נמצא בתהליכי הפרטה שונים, ללא שימת דגש בתחום זה אנחנו יכולים להגיע למצב שכל קהילה תהיה עסוקה בצרכיה הקהילתיים והאישיים, ולא תרים את הראש להביט סביבה, בתוך הקיבוץ ומחוצה לו, לצרכים ומענים שהיא יכולה לתת כקבוצה. נדמה לי כי אם התנועה, וכל קיבוץ בתוכה, יעסקו תמידית בעשייה למען הקהילה, אם בסביבת מגוריהם ואם במעגלים רחבים יותר, וירגישו על כתפיהם אחריות לפעול ולעשות, הדבר ייתן לנו משמעות עמוקה, חדוות עשייה משותפת ותחושת רלוונטיות לקיומנו. ב. ״פשוטי כלי עץ אינם מקבלים טומאה״ (הרי״ף על סוכה ו, ע״א) סגנון החיים הפשוט בקיבוצים, לעומת מקומות אחרים שעברו תחלופת דורות והפשטות התחלפה בבתי יוקרה ענקיים ומכוניות פאר – הוא בעיניי ערך שיש לשמר ולחזק בקיבוצינו ואף לדברר מעת לעת. איכות החיים בקיבוצים, בבתים יפים ובסביבה מטופחת אך לא מופרזת - נותנת נופך אחר לחיים. ניקור עיניים ויצירת אווירה של תחרות והשוואה יפוררו את המרקם הקהילתי הייחודי. המציאות העירונית, שבה לעתים קרובות שכני אותו בניין אינם מכירים זה את זה, היא מציאות שאל לנו לקבל. בתהליכי ההפרטה השונים אפשר חלילה להגיע ליישוב מטופח אך מנופח שאין בו מפגש בין אישי. עלינו להרים דגל של חיים טובים ונעימים אך תוך שמירת הפשטות, המפגש הבין אישי, קשר העין והלב. זהו מצרך נדיר בציוויליזציה המתפתחת ואם נשכיל לתת את הדעת על שימורו ופיתוחו, אולי נוכל להזכיר לעולם שהדבר אפשרי. ג. ״כי הם חיינו״ (ברכת 'אהבת עולם') תחום פעולה נוסף שלעניות דעתי נדרש לשים בראש מעיינינו ועשייתנו, הוא מקומו של העולם הרוחני־תורני בקיבוצים ובתנועה. נדמה לי שבימינו עולה הצורך יותר ויותר לחיים של תורה, שהם מעבר ל'תמידין כסדרם' הפשוט של שלוש תפילות ביום, שיעור פרשת שבוע או דף יומי וכיוצא בזה, שהם ודאי בסיס איתן לחיים של תורה שאותם זכו מייסדי התנועה ועד דורות אלה להחזיק באופן מרשים בקהילות התנועה, אלא שנדמה לי כי אנו נדרשים בתקופה בה אנו חיים לצעד נוסף פנימה. לפני כמה שנים, כשישבנו כמה הורים עם בעלי תפקידים חינוכיים בקיבוץ בארות יצחק לחשיבה על התחום, הגענו להגדרה כללית של מה היינו רוצים: העמקה והרחבה של החוויה הרוחנית־תורנית בקרב בני הנוער והילדים. מהגדרה כללית זו ניסינו לתרגם אפשרויות פעולה מגוונות בתחום מערכת החינוך, אך נדמה לי כי הדבר נכון לא רק לבני הנוער אלא גם לשכבות גיל שמעבר למערכת החינוך. מה זה אומר? אנסה להציע מעט מזעיר. מעבר לרוטינה הברוכה והקבועה של אורח החיים הדתי שאנו מקיימים, נמצא הלב. וכשהלב חם ומתעורר מחוויה רוחנית וקדושה, הוא רוצה וכוסף לעוד. החוויות והגירויים סובבים 50 )2( 800 | עמודים 51 ניסן תשפ"ג
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=