shutterstock : צילום מרחבי חלימה לודג ףוג רוציי םיטרפה שגפמ אותנו מכיוונים שונים ומגוונים, ואתגר גדול הוא לייצר גירוי וחוויה עוצמתיים בעולם הקודש והרוח, שיהווה בשבילנו מקום משמעותי ומוביל בחיים. אפשר וכדאי לכוון לחוויות של קדושה ורוחניות עמוקות ברמה הקהילתית, כגון תפילות מרוממות ונוגעות, התכוננות משותפת לחגים ואיך אנחנו כקהילה חווים את החגים עצמם, בתי מדרש קהילתיים שיהוו מוקד לימודי משותף ותוסס, חבורות לימוד שונות ועוד ועוד. כל אלה יבנו בקרבנו אפשרות לחיי התחדשות ותסיסה באחד התחומים שבשטף החיים מאתגר לתחזק ולפתח, ויביאו לידי מצב עוצמתי וייחודי שמתרומם מעל היחיד שעובד את ה' וקובע עיתים לתורה; לקבוצה שעובדת ומתחדשת יחד. ניתן למצוא תנועות מסוג זה במסגרות כמו מכינות, ישיבות ומדרשות שבהן יושבים אנשים שמקדישים את חייהם או פרק מסוים מהם ללימוד תורה ותהליך מעין זה. קהילותינו הן קהילות של אנשים עובדים, ויצירת תנועת התחדשות רוחנית בתוך היומיום היא אתגר. בעיניי, לחיות כקהילה עובדת, מתחדשת, משוחחת ומעמיקה בעולם הרוחני־תורני, זו אמירה משמעותית ופתח לחיים שחסרים היום בעולמנו, ובכך נוכל להציע חידוש שיוכלו להעתיקו גם למקומות אחרים. ד. ״ראה ריח בני כריח השדה״ (בראשית כז, כז) החקלאות - נדמה לי כי זה ערך פחות או יותר בל עוררין בקרב התנועה, אך הוא תמיד ראוי לחיזוק, בייחוד בימים אלה שמוסד החקלאות במדינת ישראל נתון למחלוקת, השטחים הפתוחים הולכים ונרמסים באספלט כבישים, בניינים ותעשייה. יפה תעשה תנועתנו אם תמשיך לשאת בגאון את דגל החקלאות ובייחוד אם נצליח ליצור בקיבוצים השונים המשכיות מתפתחת ומתחדשת של ענפי החקלאות השונים, שיתבססו על כוחות פנימיים ולא יינתנו בידי עובדים ״מיובאים מחו״ל״. בתפילה משותפת על תנועתנו ככלל ועל כל חלק וחלק בה – שנזכה לברר ולחדש שליחותנו ובעיקר לצאת מבירור זה לחדוות עשייה בכלל ובפרט. בעז״ה נעשה ונצליח! אפשר וכדאי לכוון לחוויות של קדושה ורוחניות עמוקות ברמה הקהילתית, כגון תפילות מרוממות ונוגעות, התכוננות משותפת לחגים ואיך אנחנו כקהילה חווים את החגים עצמם, בתי מדרש קהילתיים שיהוו מוקד לימודי משותף ותוסס, חבורות לימוד שונות ועוד ועוד. כל אלה יבנו בקרבנו אפשרות לחיי התחדשות ותסיסה באחד התחומים שבשטף החיים מאתגר לתחזק ולפתח, ויביאו לידי מצב עוצמתי וייחודי שמתרומם מעל היחיד שעובד את ה' וקובע עיתים לתורה; לקבוצה שעובדת ומתחדשת יחד נשוי לרות ,, חבר ובן בארות יצחק אהרן סעדון ואב לחמישה מתוקים, בוגר ישיבת איתמר ורמת גן ולימודי תואר ראשון בחינוך. משמש כסמנכ״ל עמותת ישיבת ההסדר רמת גן. מפגש הפרטים ייצור גוף גדול נרי לוי כבר תשע וחצי שנים אנחנו גרים בקיבוץ טירת צבי; אשתי היא דור שלישי בקיבוץ. כשבאנו לבחור מגרש לבנות בהרחבה הקהילתית, פנה מזכיר הקיבוץ לכמה משפחות וביקש לשכנע אותנו להצטרף למסלול ׳חבר חדש׳ שנפתח באותה עת. בהזמנה להצטרף למפעל הגדול של הקיבוץ חזר המסר שלא נדאג מעלויות ההצטרפות ושבסוף זה אפילו ישתלם לנו כלכלית. ביקשנו מהמזכיר משנָה אידאולוגית עכשווית שתמריץ אותנו להצטרף, אך לתדהמתי ולתדהמתו לא הייתה לו תשובה. הוא שלח אותנו לקרוא מאמרים של ראשוני הקיבוץ. אחר כך, בשיחת אגב עם חבר קיבוץ ותיק, שמעתי אמירה שורשית מאוד על הערבות ההדדית, אבל לא כזו שדי בה לשכנע אותנו להצטרף. בשנים הראשונות הקפדתי להגדיר את עצמי אאוטסיידר ולא הצלחתי להתחבר לרעיון הקיבוץ. הייתי ׳תושב טירת צבי׳. לפני שנתיים נהיינו חברים, ולאט לאט גם אני כבר מזדהה כ'חבר קיבוץ טירת צבי'. הפכנו לחברים בעיקר הודות למאמץ העילאי ולרצון האיןסופי של חברי הקיבוץ שאמרו לנו: ״אנחנו רוצים אתכם, חברי ההרחבה הקהילתית, חשוב לנו היחד, ואנחנו מוכנים לשלם כמעט כל מחיר כדי שתהיו חלק מאיתנו. בואו והצטרפו אלינו!״ ההקדמה הארוכה הזאת באה כדי להגיד שאני עדיין לא ממש יודע מהי תנועת הקיבוץ הדתי ואיך היא נוגעת בי, בחיי ובחיֵי עם ישראל וארץ ישראל. כחלק ממהלך ׳חידוש שליחותנו׳ נשאלתי מה הדגל החדש או הקיים שבעיניי יש לסמן. הדגל שאני קורא להניף הוא דגל היחד. רק מפגש וחיבור בין האנשים הפרטיים המרכיבים את התנועה יספק מצע לבניית חזון מעודכן ושליחות מחודשת. אני מצדיע להנהלת טירת צבי בעבר ובהווה, שמתאמצת, מעודדת ומארגנת פעילויות ומיזמים לחיבור בין־דורי ולהרחבת הרשת החברתית בקיבוץ וחיזוקה. זה עובד כי חלק מהיוזמות באות מלמטה, והן תמיד מקבלות גיבוי מערכתי ותקציב לביצוע. אם זה לא קיים בקיבוץ שלכם, תדרשו את זה מהמוסדות, מהקהילה, מעצמכם. אנחנו נשאלים תדיר על הקשר של טירת צבי עם העיר הקרובה, בית שאן, ואני שואל על הקשר עם הקיבוצים הקרובים לנו. אני, שלא למדתי בשק״ד, איני מכיר כמעט איש מאנשי קיבוצי העמק, לא מהקיבוצים הדתיים ולא מהחילוניים. על הקיבוצים הרחוקים יותר אין בכלל על מה לדבר. אם כן, על איזו תנועה אנחנו מדברים? מה מחבר אותנו? העלויות הגבוהות של החינוך החברתי־קהילתי גרמו לנו להיצמד לחלון של בני עקיבא: מציצים אבל לא משתתפים. יש חולצות ויש שם של השבט החדש, אבל קשר ומפגש אנושי עם אנשים כמונו, בני גילנו, מכל הארץ – אין, וגם לא יוצאים למפעלים של התנועה. בטירת צבי הוחלט השנה שלא להביא בת שירות קומונרית. לכן הדגל שאני קורא להניף הוא דגל היחד. אני קורא לצאת מהקליפה של עצמנו ולהתחבר לעצמנו המורחב. וזה יקרה בכמה מעגלים. לא נוכל לוותר או לדלג על אף אחד מהם. בניית קשר היא תהליך שנמשך זמן: המעגל הראשון הוא בתוך תנועת הקיבוץ הדתי, וגם הוא ייעשה בשני היקפים. קודם יתאמצו הקיבוצים הקרובים לארגן פעילויות למפגשים. לא צריך להביא אומן אורח; די בעגלת קפה ומאפה איכותית, פעילויות יצירה, משחקי ספורט ומעגלי שיח. אחר כך נרחיק להכיר את שאר קיבוצי התנועה הרחוקים יותר במפגשים ובשבתות של הנוער, שיכירו את בני גילם וירחיבו מעגלים, ובקיץ בתי הילדים יעשו ימי פעילות משותפת עם מקביליהם בקיבוצים קרובים ורחוקים. משם נתקדם לשבתות אירוח בין־קיבוציות. כן, זה מעט מביך. נסמוך על ה'שדכנים׳ שיעשו את הקישור הטוב ביותר בין משפחות. תפילות ברוב עם, סעודות וקידושים ובעיקר זמן יחד. סעודה שלישית המונית על הדשא, ומי שרגיל ללמוד דף יומי יוכל לבחור בין השיעור של הבוקר לזה של אחרי מנחה. כך נוכל לחזור לאט לאט להיות תנועה. מגוון הדעות רק מחזק ומעמיק את היחד. החיים בקיבוץ דתי (מופרט) תשפ״ג גורמים למגוון הדעות לנבוע ממכנה משותף גדול שקולו וערכיו יהיו משמעותיים בשיח הכללי 52 )2( 800 | עמודים 53 ניסן תשפ"ג
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=