מרחבי עשייה קחצי תוראב בארות יצחק תכנית 'רעות' לחיילים בודדים פרד אדן כשסיימתי אולפן מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים והחלטתי להתגייס לצה״ל, הפכתי לחייל בודד בקיבוץ בארות יצחק. באותם זמנים לא היה מושג כזה 'חייל בודד' וקראו לי 'חייל יליד ארה״ב'. אך לא הייתי לבד; במשך כל השנים, מסוף שנות השישים של המאה הקודמת, בארות יצחק תמיד קלטה חיילים בודדים בקיבוץ, רובם בוגרי האולפן או בוגרי תכניות הכשרה של בני עקיבא. פנתה אלינו מחלקת חברה של הקיבוץ 2010 בתחילת שנת הדתי, בבקשה לקלוט בקיבוץ גרעין 'צבר'. גיבשנו צוות חברים במטרה לאסוף מידע על חיילים בודדים בכלל, ועל אימוץ חיילים בודדים בקיבוצים, בפרט. סיירנו בכמה קיבוצים של הקיבוץ הדתי ומחוצה לו, וגם נפגשתי עם חברי הטוב צביקה לוי ז״ל מקיבוץ יפעת, שזכה לכינוי 'האבא של החיילים הבודדים' וקיבל על כך פרס ישראל. לאחר איסוף המידע ודיון בנושא, התקבלו ארבע החלטות: 1 . אחד מיעדי המיזם, אף שלא איננהקליטת חברים חדשים נתנגד כמובן אם הם ירצו בהמשך להיקלט בקיבוץ. המטרה היא לתת לחיילים במהלך שירותם הצבאי מסגרת חמה ומחבקת, כולל מירב השירותים הנלווים, כדי שיוכלו לשרת את צה״ל ולתרום למדינת ישראל בצורה הטובה ביותר. 2 . לשאוף למעורבות מרבית של חברי הקיבוץ במיזם. 3 . להתייחס לחיילים הבודדים באופן זהה כאל חיילים בני הקיבוץ. 4 . לממן את כל הפעילויות באופן עצמאי, מכספים המתקבלים מגורמים שמחוץ לקבוץ ומיועדים לרווחת החיילים, ולחייב את כל הפעילויות בעלות ריאלית ככל האפשר. על בסיס העקרונות האלו, הוקמה מִנהלת הקובעת חזון ויעדים, מאשרת תקציב שנתי והשקעות, מבקרת את ההתנהלות התפעולית והכספית של המיזם, ומשמשת כגוף המקשר מול האגף החברתי והמזכירות. לטובת המיזם העמידה בארות יצחק מבנים ישנים במתחם האולפן שלא היו בשימוש במשך כמה שנים. המבנים זכו לשיפוץ בסיסי כדי שיהיו ראויים לאכלוס. לקראת הגעת הגרעין, גויסו משפחות מאמצות ועם כל משפחה התנהלה שיחת הכנה אישית כדי לספר על החייל המיועד שיהפוך לחלק ממשפחתם, ולתאם ציפיות. תמונות של החיילים הוצבו בחדר האוכל כשבועיים לפני הגעתם, וביום הגעתם נערכה קבלת פנים של כל הקיבוץ. המשפחות המאמצות הן המפתח להצלחה. החיילים סועדים את כל סעודות השבת בחיק המשפחות המאמצות, ואלה 1943 שנת הקמה: נפשות 424 | בתי אב 95 משפחות נקלטו בעשור האחרון 30 מרכזיים: ענפים רפת, לול פטם, גד״ש, עובדי חוץ מיזמי מעורבות: בית לחיילים בודדים איתן מושבך – שיפוץ דירות לנזקקים חתונות קהילתיות – למעוטי יכולת קייטנה לילדים עם צרכים מיוחדים מכינת רוח השדה בית ראשון במולדת בהשראתו של צביקה צמרת, פנינו לכל קיבוצי התנועה בבקשה למנות עשייה ייחודית או מאפיין של המקום, שעליו הם יכולים לספר בגאווה מלוות אותם ומגיעות לטקסים שלהם לאורך השירות הצבאי (השבּעה, מסע כומתה, סיום קורס, ועוד). כאשר שלוש חיילות סיימו ביחד קורס קצינות - היינו צריכים להזמין אוטובוס כדי להסיע את כולם. בדרך כלל המשפחות מלוות את החיילים לבקו״ם ביום גיוסם. חלק מהן שומרות על קשר עם המשפחות הביולוגיות בחו״ל ומעדכנות אותן באופן שוטף על המתרחש. היום אנחנו זוכים כבר ל״דור שני״ של משפחות מאמצות, זוגות שהוריהם גם אימצו חיילים מהמשפחות בבארות יצחק 60% בודדים. עד היום כמעט אימצו חיילים בודדים, חלקן מלוות כבר חייל חמישי... עם הזמן בוצעו במתחם החיילים הבודדים שיפוצים נרחבים וקשה לדמיין את תנאי המחיה שהיו בתחילת הדרך. רוב החדרים המשופצים הותאמו ליחידים ולא לזוגות (פועל יוצא של תקופת הקורונה), וכעת אנו שוקדים על הקמת מבנה ייעודי לחדר אוכל, מטבח ומועדון חיילים, להנצחת זכרו של אלי קיי הי״ד, חייל בודד ששהה בקיבוץ במשך שנתיים ונרצח על ידי מחבל .2021 בירושלים בנובמבר לאורך השנים התמודדנו עם אתגרים רבים. ראשית, ההתייחסות לסביבה הדתית. בחו״ל מקובל לראות בבית הכנסת הרבה יותר מבית תפילה; הוא משמש כמרכז חברתי ותרבותי והזיקה לתורה ומצוות הרבה יותר מגוונת ולא דיכוטומית כמו בארץ. גם החיילים עוברים כמובן שינויים במהלך שירותם הצבאי ולצד ההישגים יש גם התמודדות אישית עם קשיים וכישלונות. בדרך כלל, חייל בודד מגיע חדור במוטיבציה ועצמאי, ודווקא משום כך, הדרך לאכזבות קצרה ביותר. במשך השנים למדנו להתאים את עצמנו לשינויים. כך למשל נוצר נוהל שמאפשר לחיילים להשתמש ברכבי הקיבוץ, אפשרנו לחיילים משוחררים להצטרף להסדר בנים יחד עם בני הקיבוץ, הקמנו עבורם מסגרת לעבודה ומגורים בקיבוץ, ועוד. בשנים האחרונות רוב החיילות הבודדות הן בוגרות מדרשיות או אולפנות. האם הצלחנו? אמנם אף חייל בודד לא הפך לחבר קיבוץ (וכאמור, זאת לא הייתה מטרתנו), אבל במשך יותר משתים עשרה שנה חיילים (כעשרים מהם שוהים בקיבוץ 250 עברו בקיבוץ כמעט מהם בחרו להישאר בארץ. ליווינו שישים ושש 75% היום), וכ־ חתונות (ועוד שש בדרך) ואני אישית זכיתי להיות נוכח כמעט בכולן. כמה מהחתונות אף נערכו בקיבוץ וגם ערכנו לרבים יותר 'שבע ברכות'. יש כבר כחמישים צאצאים לחיילים שלנו, ועוד היד נטויה. אין כמעט שבת שבה לא מבקרים חבר'ה שהיו בעבר חיילים בודדים בקיבוץ ולא נדיר שהם מגיעים עם בני או בנות זוגם וילדיהם. בידיעון של בארות יצחק מופיע מדי כמה שבועות מדור 'מסדר נוכחות', שבו כל פעם חייל אחר מתבקש לספר על עצמו ועל משפחתו, על השירות וכיצד הוא השפיע עליו ועל החיים בקיבוץ, . ואף שהוא עזב את 2021 אלי קיי ז״ל נרצח בחודש נובמבר בארות יצחק כשנתיים קודם לכן, הוא המשיך לרשום את כתובתו 'בארות יצחק'. כאשר שאלו אותו למה, הוא נהג להשיב שזה ביתו. משפחתו עלתה ארצה בעקבותיו זמן קצר לפני שנרצח ובעת השבעה, המשפחה המאמצת שלו פקדה את ביתם מדי יום וסייעה להם להתמודד עם כל הבירוקרטיה הישראלית שהייתה זרה להם. לאחר הרצח התקבצו חבריו של אלי התכנסו בקיבוץ בשבת, וכך גם בשלושים וביום השנה, כי זה היה עבורם המקום הטבעי. סבתו שהגיעה מדרום אפריקה לאזכרה לציון שנה לרציחתו, ביקשה מאביו של אלי לראות את הקיבוץ ואת משפחתו המאמצת שעליהם דיבר רבות. כשלמשפחה המאמצת נולד בן לפני כמה חודשים, הם קראו לו על שמו, רועי אליהו. ובביקורו כמה חודשים לאחר הברית, אביו של אלי ביקש להחזיק בידיו את התינוק ואמר שזה נראה לו טבעי כל כך... בארות יצחק אם כן היא בית לחיילים בודדים וזה המדד להצלחה אמיתית. אני רוצה להודות לכל קהילת בארות יצחק שלאורך השנים ידעה לתת בית חם ומחבק לחיילים הבודדים, ולהיות חוליה חשובה בהשתלבותם במדינת ישראל. המשפחות המאמצות הן המפתח להצלחה. החיילים סועדים את כל סעודות השבת בחיק המשפחות המאמצות, ואלה מלוות אותם ומגיעות לטקסים שלהם לאורך השירות הצבאי צעירי צבר עולים ארצה לקראת גיוסם לצה"ל 8 )2( 800 | עמודים 9 ניסן תשפ"ג
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=