23 סיוון-תמוז תשפ"ב נוחות היא לא מילה גסה להתאמץ, לא להצטיין, לא לשאוף. כמובן שאין מקרה כזה או אחר מעיד על הכלל, אבל זה קיים בכל קיבוץ שיתופי בדרך זו או אחרת, אולי לא במספרים גדולים אך הסכנה הגדולה הנשקפת מכך היא בעיקר הזליגה אל הדור הבא, זה שרואה שכך זה מתנהל וחושב שאולי אלו הם החיים האמיתיים. היציאה מאזור הנוחות בקיבוץ שיתופי היא הכרח, לא רק כסיסמה, אלא כדרך חיים, כי יש כל כך הרבה דברים נפלאים שקורים בסביבה שכזו שלעתים הם יכולים לטשטש את הגבולות, וכל קיבוץ חייב לעצמו, הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט, לבחון זאת כל הזמן. ומה עם קיבוץ מתחדש? כזה שכבר אין בו את אותה הסביבה הבטוחה והמרופדת, האם הוא חף מבעיות נוחות? כמובן שלא. כי אם בקיבוץ שיתופי הנוחות מתבטאת בביטחון כלכלי כזה או אחר, כאן הביטחון הכלכלי הוא כבר עליך, באחריותך האישית. אך מה לגבי האחריות הקהילתית? איפה פוגשת אותנו שם הנוחות? פה כבר מדובר בסיפור אחר לגמרי. כבר אין תורנויות, יש פחות "חלוקה בנטל" והנוחות מתמקדת בעיקר בארבעת קירות הבית ובשאלה איפה כל אחד מקיים את האיזון שבין פרט לקהילה, היכן הוא מוכן לצאת מאזור הנוחות שלו למען הכלל והאם זה פוגם באזור הנוחות הפרטי שלו באותה העת. ולא מדובר רק באירועי תרבות כמו שתמיד נהוג לחשוב, אלא גם בהירתמות לוועדות, למשימות, לפרויקטים. נכון, לא לכולם זה מתאים, לא לכולם זה הזמן הנכון, וזה בסדר לגמרי, אבל כל אחד צריך לשאול את עצמו האם הבחירה שעשה נובעת משיקולי רצון ויכולת או רק משיקולי נוחות, וכנראה שלא תופתעו לשמוע כמה כולנו נופלים בזה פעם אחר פעם. אבל אם נחזור להתחלה ולשאלה הכללית האם נוחות היא מילה גסה, אז בוודאי שלא. ממש בא לי לבלות עם זוגתי שתחיה באיזה ריזורט מפנק באיים המלדיביים, ואם גם הייתה לי היכולת הייתי עושה את זה בלי למצמץ ובלי להתנצל כנראה. נוח לי מאוד לשבת בבית קפה בימי שישי עם אותה ההיא מהחלום על המלדיביים, במיוחד אחרי שהתאמצתי ובישלתי לשבת כבר בחמישי עד השעות הקטנות של הלילה ובלי להתנצל על כך. לפעמים נוח לנו מאוד שהבנים שלנו עסוקים במסך שלהם ולא בלהציק אחד לשני ולפעמים נוח לנו מאוד קצת שקט מכל ההמולה של החיים הסוערים. כל אחד צריך וחייב את אזור הנוחות שלו כי לעתים זה גם האזור שבו הוא מרגיש בטוח יותר ולא רק מקום שבו הוא יכול להשתזף. אז לא, נוחות זו ממש לא מילה גסה, אבל להבדיל אלף אלפי הבדלות, היא כמו אלכוהול, זה יכול להיות נחמד במידה, אבל אסור בשום אופן לתת לזה לנהל אותך. יאללה, חוזר לרבוץ על הספה ולחשוב על תירוצים למה לא לצאת גם הפעם להליכה. , תושב עין הנצי"ב.שי קופלוביץ נשוי לדקלה, אב לשישה בנים, סמנכ"ל רכש ולוגיסטיקה בצמח תערובות. בשנים האחרונות צץ לו מושג חדש, מעין סיסמה השגורה בפי כל המנטורים הגדלים בעולמנו כפטריות אחרי הגשם, וכולנו, בין אם בעבודה ובין אם כהורים, שולפים אותה בתזמונים הנכונים: "צריך לצאת מאזור הנוחות". בחיי שלקח לי זמן להבין את המשפט הזה, כי הרי, למה? מה רע בזה שנוח לנו? מי אתה, צר עין שכמוך, שחשבת על משפט אכזרי שכזה??
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=