28 )3( 798 | עמודים עמוד נ וח "ביום השני להתנדבות הצוות שלי קיבל את 'משימת הגבול'. נסענו במשך שלוש שעות לגבול עצמו, לקבל ולכוון את הפליטים. השוטרים המולדבים, שכבר הכירו את מתנדבי 'איחוד הצלה', אפשרו לנו אפילו לעבור את הגבול לתוך אוקראינה אם היה צורך בכך. כך למשל, באחת הפעמים התקשר אליי מישראל בחור בשם יורי, שגר באור עקיבא, וסיפר לי שהוא לא מצליח ליצור קשר עם אמא שלו, אישה מבוגרת וסיעודית שמרותקת לכיסא גלגלים, ועם אחותו שהסיעה אותה מאודסה. הוא ביקש ממני לחפש אותה בין התורים של הפליטים. לקחתי איתי מתורגמנית, וצעדתי ברגל לתוך אוקראינה, כמה מטרים מהגבול המולדבי. התקשרתי למספר הטלפון שלה ומהר מאוד מצאתי אותה בתור, עדכנתי את יורי שהיא נמצאה והכול בסדר וחיכינו עד שהן יעברו את הגבול. הסתבר שהאם הייתה סיעודית לגמרי, והן הגיעו לגבול אחרי שעות של נסיעה באוטובוס. החיתול שלה לא הוחלף שעות רבות, והאוטובוסים שנכנסים למולדובה לא היו מוכנים לשמוע על האפשרות לקחת אותה עם כיסא הגלגלים. ביקשנו מהן להמתין עד שנסיים את המשמרת, ובערב, כשסיימנו את כל המשימות שלנו בגבול, העמסנו בכוחות משותפים את האם והבת עם כיסא הגלגלים למיניבוס שלנו. בשעה אחת עשרה בלילה הגענו למרכז הקהילה, שם חיכה לה רופא שלנו שטיפל בה, אושש אותה והשכיב אותה למנוחה במרכז הרפואי. למחרת דאגנו לה לתרופות וחבשנו אותה, וכעבור שלושה ימים היא כבר טסה לארץ. היה כל כך מרגש לקבל הודעה מיורי שהרגע שחיכה לו הגיע והוא חיבק את אמו ואחותו". מה בעצם היה התפקיד שלכם בגבולות? "קודם כול, עזרה ראשונה. האנשים הגיעו מותשים וחילקנו להם שתייה, אוכל, שמיכות ושקיות חימום, כי היה שם קר מאוד. היהודים היו אלה שהתגייסו למשימה. הקהילה היהודית בקישינב יצאה מגדרה על מנת לעזור, אבל העזרה הרפואית והנפשית ניתנה ללא הבחנה מי יהודי ומי לא. המענה הרפואי שלנו היה מיועד לכל מי שהגיע לגבול, אנשים שנסעו באוטובוסים שעות כדי לברוח התופת, חלקם עם מחלות כרוניות שהנסיעה הייתה עבורם מטלטלת וקשה ביותר
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=