34 )3( 798 | עמודים עמוד נ וח המדיניות את מטרות מדיניות החוץ על ידי פשרה, שכנוע, ולעיתים אף על ידי איום במלחמה. בהקשר זה, מדיניות החוץ של ישראל, אף שלא הייתה תמיד עקבית, חתרה לשבור את המצור המדיני של העולם הערבי ולקדם הבנות חשאיות עם מדינות ערב. באימוץ מדיניות זו, חשאיות דיפלומטית אפשרה לישראל לפתח ערוצי תקשורת לבירות ערביות חשובות ולהעדיף את הדיפלומטיה החשאית על פני זו הפומבית והבין־ לאומית. לעתים ללא התערבות מתווך כלל. לתפיסה זו התלוותה תפיסה נוספת שיצרה מערכת קשרים בלתי רשמית בין מדינות עוינות לכאורה, ששאפו לצאת ממעגל האיבה באמצעות מתווך. בתהליכי משא ומתן שתכליתם לקדם הסכמי שלום, הצליחו מפגשים לא־רשמיים להזין תהליכי שלום באמצעות שינוי טיב היחסים וסלילת הדרך לצעדים בוני אמון. כך היו גם הסכמות שהושגו בחשאי ושילבו עמדות נועזות יותר. אבל היו לכך השלכות אחרות - מחקרים הראו כי מנהיגים נטו לקדם שיחות מדיניות או לפחות לתמוך בהמשך קיומן, כל עוד סברו שניתן לקדם את היעדים שלהם מבלי להסכים לפשרות כואבות. אך תיווך היה, ועודנו, תהליך של שינוי. מעל לכול, הוא נועד לשנות את התנהגות הצדדים ואת עמדותיהם, לכן משא ומתן יכול להוביל מתווכים להפעיל לחץ מדיני על אחד הצדדים או על שניהם, אם הייתה לו אפשרות להשתמש בשיחות הלא רשמיות. כיוון שמתווכים אינם זהים, גם התפקידים שהם מקבלים על עצמם והמטרות שאליהן הם חותרים מגוונים ומושפעים מטיב הסכסוך, מהדינמיקה, מהתוכן ומסיבות נוספות. לצד אלו פועלים מתווכים במסגרת מורכבת המשקפת רשת סבוכה של פוליטיקה, כלכלה, חברה, תרבות ואפילו סבך פסיכולוגי. הגורמים הללו מסבכים את הניסיונות להפוך את התיווך לניתוח שיטתי. מנגנון התיווך, שלעתים מצליח לסיים עוינות ארוכת שנים (כמו למשל תיווכו של ג'ורג' מיטשל בסכסוך הדתי ארוך השנים בצפון אירלנד בשנות התשעים), לא יכול להבטיח הצלחה בזירות אחרות. מינוי מיטשל לשליח האמריקאי למזרח התיכון לפני עשור לא הניב תוצאות דומות. לכן גם ניסיונות לקצור את 'פירות השלום', לא בהכרח התיישבו עם המחקרים בתיווך בין־לאומי, ביניהם התדירות, האסטרטגיות, והתיאום וכיצד להמשיג 'הצלחה' בתיווך. יש סיבות מגוונות לכך אבל אחד המעניינים שבהם נגע לתובנות קודמות ולידע חיוני. גם היום מרבית החוקרים יסכימו כי תיווך בין־לאומי מחייב השקעת משאבים כדי לקדם את המעשיות והיכולת לנבא באילו תנאים תיווך יצליח. יכולת לדייק את התנאים להצלחת התיווך יהפכו להיות שימושיים אם הם ימנעו גם סכסוכים קיימים או כאלה שעומדים לפרוץ באזורים אלימים. מלבד זאת תיווך עדיין נחשב לאפשרות עדיפה בהשוואה לכלי מדיניות חוץ אחרים - סנקציות כלכליות, התערבות צבאית או משימות לשמירת שלום במדינות מסוכסכות. הפוטנציאל הזה משך גם מדינות קטנות שבחרו לגלם את תפקיד המתווך, תפקיד שאינו נמצא בנחלתן הבלעדית של המעצמות אלא אף של מדינות קטנות. לעיתים קרובות נעזרו Niche מדינות אלה בדיפלומטיה שכונתה 'דיפלומטיה נישה' ( ). דיפלומטיה זו אפשרה להן למלא תפקיד רחב Diplomacy יותר בזירה הבין־לאומית, אף שלא היו מדינות חזקות או גדולות, כדי לנווט לפתרונות מדיניים. מדינות אלה יכלו למלא תפקידים משמעותיים כמתווכות ולספק סיוע כלכלי נדיב עם מתן כיסוי מדיני וגיבוי מוסרי. ההבדל המהותי בינן לבין המעצמות טמון בכך שלמדינות בעלות עוצמה צבאית, קיימת יכולת לכפות החלטות על מדינות אחרות כדי לקדם את האינטרסים שלהן ואילו מדינות קטנות אינן פועלות כך. ומה צופן העתיד? ככל הנראה המשך של תהליך למידה, לצד הרחבת מעגל המתווכים בסכסוכים ברחבי העולם. תיווך יחייב את הבוחרים בנתיב זה להתגמש ולהכיר בו כתהליך דינמי, מסתגל וכזה השואף לאיזון בין ניגודי עניינים מגוונים שמכילים ערכים, צרכים וחששות הדדים. דיפלומט בכיר ממדינה סקנדינבית שהיה מעורב במזרח התיכון הסביר לי כי כמתווך, "אתה רוצה לטפח מערכת יחסים לתקופה ממושכת כדי להניב תוצאות בטווח הארוך" ולעומת זאת שר החוץ של דנמרק הסביר לי בחוסר נחת כי המזרח התיכון היה ועודנו "בית קברות לרצון טוב". המחקר הנוכחי מלמד כי תיווך כן מגביר את הסיכויים להסכמים מדיניים ובעידן של סכסוכים בין־לאומיים שמגלמים ניגודי תפיסות, הוא צפוי להיתפס כהכרחי. מלאכת המתווכים עשויה להיות זו שתמנע מלחמות או שתוביל להסכמים מדיניים. הם עשויים לשאוב השראה מהפסוק החקוק בחזית משרדי האו"ם בניו יורק: 'וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה' (ישעיהו ב, ד). , מלמד באוניברסיטת בר - אילן. ניר לויטן עמית מחקר במרכז עלמא – מרכז מחקרי חינוכי לאתגרי הביטחון של ישראל בצפון ועמית מחקר באוניברסיטת דרום דנמרק. מדיניות החוץ של ישראל, אף שלא הייתה תמיד עקבית, חתרה לשבור את המצור המדיני של העולם הערבי ולקדם הבנות חשאיות עם מדינות ערב. באימוץ מדיניות זו, חשאיות דיפלומטית אפשרה לישראל לפתח ערוצי תקשורת לבירות ערביות חשובות ולהעדיף את הדיפלומטיה החשאית על פני זו הפומבית והבין־לאומית. לעתים ללא התערבות מתווך כלל
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=