עמוד נ וח 40 )3( 798 | עמודים מה רע בנוחות? מה רע בנוחות, אני שואלת את עצמי. כורסה רכה ששוקעים עמוק לתוכה עם ספר טוב, מכנסיים עם גומי שיש להם מרחב לנשימה ולמותניים אחרי חטאי הסופגניות, סוויטשירט עם חורים מימי התיכון כתחליף לחולצה הדוקה מכופתרת שמגרדת לך בצואר במקום של הטיקט המצהיר על מותג. למה בצו אופנת ההתפתחות האישית או המלחמה נגד דמנציה שוללים את הפריבילגיה לבכר את המוכר והבטוח, לאמץ שיגרה כחבר נאמן, להעדיף את הוודאי על השמא... מדוע מצקצקים בלשון כששומעים שעבדת באותו שנה, העדפת בית על פני הרפתקה בסין, התעלמת מהנחיית 30 מקום עבודה הוייז כי זאת לא הדרך שאת רגילה בה... קול קטן ועכשווי לחש לי שביציאה ממרחב הנוחות - לשמה התכנסנו הפעם בבית ׳עמודים׳- מחכה גם הזדמנות ונפתחות אפשרויות. כך שמצאתי את עצמי בוהה במראה המטפורית הקרויה רפלקציה, מבקשת לשמוע ממי שעמדה מולי: מתי את מרגישה בנוח, ומה קורה כשאת יוצאת מאזור הנוחות? נוח לי לבשל בלי מתכונים, בדגש על תהליך דו שלבי בסיר אחד, עם מרכיבים קלים להשגה, ולהקצות לתבשיל זמן הכנה של רבע שעה. ולכן כשהחלטתי לבקש מכלתי, אשפית המטבח להסביר לי איך היא עושה ממולאים ידעתי שאני פוסעת בעקבות קולומבוס ומגלן בגילוי ארצות אקזוטיות שלא מופו עד כה. איך אוכל לתאר את ההתמודדות הנועזת שלי מול בצל רותח עם חריץ לאורכו, שגלדיו אמורים לעטוף ברכות מלית של אורז בלי להתפרק לעב״מ דייסתי ומבעית. רוח ההרפתקנות מילאה אותי שעה שקצצתי כוסברה ופיזרתי תבלינים בנדיבות, ללא מצפן שיורה לי היכן עובר הגבול בין תפל/טעים/מחריד. גילוי נאות - בפעמים הראשונות שצעדתי בעקבות וסקו דה-גמה התוצאה הייתה קרובה לאחד מהקצוות ברצף. אבל בהמשך הדרך, קוראים יקרים, כאשר גירדו את הפינכה ושאלו אם יש עוד, חיוך של ניצחון מתוק פשט על פני. צלחתי את הנהר הגועש של האתגר. נוח לי לכתוב פתקים, להיצמד ליומן נייר עתיר מחיקות, להזמין כרטיס טיסה אצל סוכנת נסיעות שגרה לידי, למלא צ׳ק ולהשחיל למעטפה, להירשם לנסיעה לחתונה על גבי לוח המודעות, לדבר עם נציג חי בטלפון, לעמוד בתור בבנק ולחכות שיעל הבנקאית תתפנה. הייתי כמו אסטרונאוטית המרחפת בסייברספייס עם המעבר לממד קיומי אחר: צ׳אטים, גוגל דוקס, קביעת תורים באתרים שלא מדברים אליך ושואלים אותך איך אפשר לעזור, בחירת מקומות ישיבה במטוס דרך אתר, סינכרון יומני גוגל, ביטים ופייבוקסים, העברה מחשבון לחשבון, השוואת מחירים בזאפ ומחקרים אינטרנטיים של מקררים ומכונות כביסה. אחרי מעידות ונפילות בשבילי הפלנטה הדיגיטלית גיליתי את הנוחות החדשה בהנחת אצבע על מקלדת או נגיעה קלה בנייד. נוח לי לקום בשעה שרק פנסיונרית יכולה להרשות לעצמה, לשבת על המרפסת עם שלושה שבועות של עיתונות, לקרוא מותחן עם סוף צפוי מראש, לראות סרט אווילי בלי להפעיל תא אחד מהתאים האפורים הגודשים את חדרי המוח. איך אני מסבירה לעצמי את ההחלטה להרחיק נדוד בנסיעה שבועית קילו ציוד על הגב, כדי ללמוד ציור? אני זוכרת היטב את 5 לירושלים עם החוויות בתחילת המסע: המורה ללא ספק דיברה עברית רהוטה, יכולתי להבחין מתי מסתיים המשפט, ובכל זאת לא היה לי שמץ של מושג מה היא בעצם אמרה. הרישום שהתהווה על הנייר לעיתים לעג לי, פזל אלי במבט מרחם, או ניסה להשיא לי עצות, מותיר בי על פי רוב תחושת חוסר אונים. עזבתי באחת את העולם הלא תובעני של שרבוטים כלאחר יד לטובת יקום שבו כל מגע של מכחול, כל כתם ומשיכת קו מרעידים את אמות הסיפים. אחרי שלוש שנים גיליתי שיצירה תלויה בתזוזה מתמדת מתחום הנוחות לכיוון חיפוש ותסכול, שאלה וניסיון, תהייה וספק. גם ׳מזווית אחרת׳ ניסתה הפעם לצאת מתחום הנוחות, עם מבט מהורהר יותר על ההזדמנות הטמונה בחריגה מגבולות ההרגל עם המיומנות רבת השנים שרכשנו, הנוסך תחושת ביטחון, ועל התעוזה הנחוצה לשינוי כיוון. כמובן, כשאנחנו שקועים עמוק בתוך כורסה רכה, בסוויטשירט קרוע מימי התיכון, מניחים לרגע בצד את המותחן עם הסוף הצפוי מראש.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=