טור אישי 50 )3( 798 | עמודים תשובה לשאלה על המרפסת ניצה טרבלסי בת שדה אליהו, מחברת ספר ניצה טרבלסי, הילדים 'הכוכב של איתמר'. עוסקת בכתיבה ובטיהור הבית. לא יודעת מה דחף אותי להחלטה, או מתי נחתה עליי סופית ההבנה, שזהו, אני רוצה להזדקן בשקט. עזבו אותי עם להיות 'מגניבה' ו'שייכת' ובאופנה. האני הפנימי שלי היא ספרנית בת שישים ושלוש שרוצה להתעדכן רק ברומן המקור האחרון שיצא בדפוס, על גבי נייר וכריכה; שהיא טרנדית רק כדי להגיד ש'הוצאת שתיים' זה הדבר הכי טוב שקרה לשוק ספרות המקור בעשרים השנים האחרונות (דרך אגב – אמת לאמיתה, כל הספרים ש׳הוצאת שתיים׳ הוציאה בשנה וחצי האחרונות שווים קריאה ואף למעלה מזה). כשהכרתי את האיש שלי יריב, לפני שלושים שנה, סבא שלו בסלי ז"ל, היה בערך בן שישים ומילא את ימיו בישיבה שקטה על המרפסת. הוא היה חקלאי שהגיע עם משפחה צעירה מהאי ג'רבה למושב תלמים, גידל אווזים, תרנגולות, שקדים, בוטנים ותירס, ואז פרש והתיישב במרפסת. אף אחד לא דרש ממנו להסתגל לאופנות חדשות, ואולי כן דרשו ממנו ולכן הוא פרש וישב במרפסת, כאילו אמר לדור הבא המעודכן – יש לכם רעיונות חדשים? מעולה, תמשיכו מכאן. הפסקתי לצבוע את השיער. הגוף שלי רצה לצאת 2018 באביב לפנסיה כבר מזמן, עובדה ששיער לבן יש לי כבר מגיל עשרים. אני מאשימה את הזקנה המוקדמת בעובדה שהתחלתי לעבוד בגיל שש בגינה של יהודית בשדה אליהו, וזרעתי, עישבתי והפרשתי תרומות "ליד הקו הלבן לבן, ליד הקו הלבן" (ילדי שדה אליהו יצטרפו לשירה כאן) ואולי בעתיד אארגן תביעה ייצוגית, אבל זה לא הנושא. הנושא הוא פרישה מוקדמת. ראיתי שמאמצי הכיסוי שלי מחזיקים 2018 בכל מקרה, באביב בין שעות לימים, והחלטתי להפסיק לצבוע את השיער. יש מעט ריטואלים גופניים שאני מוכנה להשתעבד אליהם, אני חושבת שזה שאני אוכלת, זוכרת לשתות, עושה פיפי וכדומה זה בהחלט מספיק. לישון גם נהיה לי מאתגר עם השנים, כך שלצבוע שיער או פנים, לסדר ציפורניים, למשוח משחות מלחחות, מותחות, ממצקות, מבהירות, זה הרבה מעבר למה שאני מוכנה להשקיע ביום יום בגוף הזה, ולאחרונה החלטתי להזדקן בחן. מעשית זה אומר שאני לא נכנסת לאינסטגרם. כי מה זקנים לא עושים? הם לא נכנעים לטרנדים ולא עושים דברים שמשעממים אותם. ובתור אשת מילים אני לא מצליחה להבין מה יש להסתכל על תמונות מהבוקר עד הערב, ואני גם לא מצליחה לתרגם את המילים שלי לתמונות. על הטיקטוק לא תשמעו ממני מילה למרות שאני מודעת לדבר, ורואה סרטונים שחברות מעלות לפייסבוק שזאת הפלטפורמה האחרונה שלמדתי איך היא עובדת ושם מתחתי גבול. מהיום, מעכשיו, זהו. לא רצה יותר אחרי הטרנדים שלכם והחידושים והאפשרויות האין סופיות. אני יושבת במרפסת, עם ספר של ׳הוצאת שתיים׳, מודפס דיו על גבי נייר, עם התה והלימון והספרים הישנים. **עריכה – לכל מי שמעוניין להצטרף לתנועה, תשמרו על יחסים טובים עם המלניאלים שלצידכם, מישהו יהיה חייב לעזור לכם להיכנס למצגת ברגע האמת.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=