קו המשו וה המסע מפולין - לגוש קטיף קבוצת יבנה ,2006 ימים מועטים לפני שכיתה י"א יצאה למסע לפולין בשנת פנה מנהל בית הספר דאז, נחמיה רפל, לשארה ויבלו (יעקב) יובל, ממפוני גוש קטיף שגרו זמנית בקבוצת יבנה, ושאל אם ספר התורה שהביאו עמם מגוש קטיף החרב, יוכל להצטרף למסע. בני הזוג ניאותו לבקשה אך ביקשו להצטרף גם הם יחד עם הספר. "ללא היסוס וללא שום הכנה נפשית, יצאנו יחד לאחד המסעות המרגשים ביותר", כך העידו מאוחר יותר במכתבם לאנשי הקיבוץ. במשך רוב המסע נשמר הספר במזוודה שהוסבה להיכל קודש זעיר, וכך מתארת שארה: תחילה נישא הספר בידיהם הנרגשות של הנערים הנפלאים שחשו יחד עמם את עוצמת סגירת המעגל, עוצמת ההתרסה לכל שונאינו אשר חשבו לכלותנו. אך כאשר הגיע המסע למחנות המוות אושוויץ ובירקנאו, מחנות שבהם עברו הוריו של יבלו שנים ארוכות ונוראות, אותו מקום ארור בו עלו השמיימה כמעט כל בני משפחתו של אביו – משפחות יבלונסקי מצד אביו, ומשפחת לפקוביץ מצד אמו, למעט הוריו ואחד מאחיו - שם עבר ספר התורה לידיו של יבלו. עמדנו עם ספר התורה מול המשרפות ההן והתמונה עוררה תשומת לב רבה. רבים מהאנשים שהיו שם, גם אנשים מאומות מגוונות בעולם, באו לראות ולצלם. לפתע ניגש אלינו הרב של אחת המשלחות, בחן את הספר ושאל: "מהיכן יש לכם ספר זה?". יבלו סיפר את המעט שידע על אודות הספר. "מעולם לא נודע לנו אימתי נכתב", מתארת שארה." אביו של יבלו לא נהג לדבר 1949 על כך, והם לא נהגו לשאול. רק ידעו שהספר נקנה בשנת לזכר המשפחה. האם הספר נכתב 1950 בפולין, והובא לארץ ב־ לפני השואה או אחרי? למשפחה לא היה מושג. ואז אמר להם אותו רב במפתיע: "לפי ההטבעות המיוחדות של צדף על עצי החיים, אני יודע שהם נעשו בבית מלאכה מפורסם אשר היה בית המלאכה היחיד בכל פולין, בית המלאכה בעיירה פבייניצה לפני המלחמה". הזוג נשאר המום, שכן זו עיירה הסמוכה ללודז', עיר הולדתם של הוריו של יבלו, שאליה גם שבו אחרי המלחמה כדי לחפש קרובים שבדיעבד הבינו שלא נותרו... בעיר זו הם נישאו, שם נולדו בנותיהםהגדולות, אחיותיושל יבלו, ומשםעלו לארץ ישראל". כעת נותרה מרחפת באוויר השאלה, היכן שהה הספר בזמן המלחמה וכיצד הגיע לידי אביו של יבלו. בכל ימי הסיור שמעה הקבוצה סיפורים והם התחברו לעדויות ולפרטים ההיסטוריים שאמו של יבלו סיפרה, ויחד התחברו זה לזה החלקים החסרים בתמונה: הגרמנים כידוע, הרסו ושרפו את אוצרות בתי הכנסת, ואת כל הנותר מתשמישי הקדושה גנבו הפולנים. לאחר המלחמה הם מכרו אותם בכסף רב ליהודים שחזרו מן התופת. לאחר שהוריו של יבלו נישאו, פתח האב בית מסחר לבדים והיו בידיו דולרים שהיו אסורים להחזקה בעת ההיא בפולין הקומוניסטית. הוא סחר עם האיכרים אשר מידיהם כנראה נקנה ספר התורה, ומשנודע הדבר למשטרה, בעקבות הלשנה, הם מיהרו לסגור את בית העסק המשגשג ולברוח לארץ ישראל. כעת, בזכות המסע הלא צפוי, הסיפור היה הרבה יותר ברור. וכך סיכמו שארה ויבלו בעלון קבוצת יבנה את החלק הזה במסע הטעון והמרגש שחוו: הספר, ספר התורה שנכתב בעיר פבייאניצה אי אז, לפני המלחמה, נקנה בידי בני דור אשר כמעט אבד, והם שעלו אתו לארץ ישראל. הספר ליווה משפחה צעירה בתקומתה, ארץ צעירה בהתהוותה, הועבר לגוש התיישבות שנבנה מהיסוד וחרב עד היסוד. יבלו ושארה, נצר לאותה משפחה, יצאו מגוש קטיף ובידם ספר התורה. הוא שימש את הקהילה החדשה והזמנית בקבוצת יבנה, ומשם עבר לפני כמה שנים יחד עמם, חזרה ליישוב החדששהוקם – ניצן. זכרו של הספר וחווית הגילוי המפתיע חקוקים בלב אנשי יבנה והם אלה שביקשו להעלות את הסיפור מעל דפי עמודים. שארה יובל 58 )3( 798 | עמודים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=