12 )2( 802 | עמודים ואף על פי כן ספר/י על רגע או מקרה אחד, שממחיש יותר מכול את מורכבות החיים כקהילה במלון "דמיינו קיבוץ שלם, כשבע מאות וחמישים רחל ב', מלון נבו: אנשים, נשים וילדים, בתשע קומות של מלון אחד. ארבע מעליות, כולם עולים ויורדים. קהילה שלמה שרגילה לחיות בסביבה כפרית, בבתים חד קומתיים, מדשאות ושבילים - מרוכזת בעל כורחה בבניין אחד. כל משפחה בחדר אחד או שניים 0 (תלוי בגודל), ורוב החיים הקהילתיים מרוכזים בקומה מספר : בית כנסת, הגיל הרך, בית ספר יסודי, מרפאה, 1 ובקומה מינוס שירותי חוסן, בריכה וחדר אוכל. כולם נוהרים מפה לשם". "מהר מאוד השתלטו הילדים על המעליות, שהפכו לחדר המשחקים שלהם. מבוגרים וצעירים שזקוקים לשירותי מרפאה או מעוניינים לרדת לאכול, נתקלים בעדת זאטוטים שכבר מזמן מנהלת את העניינים... אי נעימויות ואפילו התרגזויות הן חוויה מורכבת ומתמשכת (יש שגילו את חדר המדרגות, אבל גם לספורטאים הכי נחושים, לעלות תשע קומות או פחות, מספר פעמים ביום, זה מאתגר). מעליות או לא להיות?". "מהזווית של קיבוצניקים, מה שרית ק', מלון איילנד: שממחיש יותר מכול את מורכבות החיים במלון זה המעלית, התור למעלית, התור למכונת הכביסה, ומרפסת במקום דשא וגינה". "בגדול, אפשר לומר שחזרנו לקיבוץ של רותם, מלון נבו: פעם. חדר אוכל, חיים אחד ב*** של השני, כביסה משותפת. אני חושבת שכל החזרה הזאת לשיתופיות היא מורכבת: מחד מחזקת ועוטפת, מאידך, מעט חונקת...". אני חושבת שהסיטואציות שהכביסה מייצרת, ממחישות את המורכבות של החיים כקהילה במלון. מצד אחד, שותפות נפלאה ועזרה הדדית: אם חייל חוזר פתאום, כולם מתנדבים לתת לו תור; מישהו מבקש שיעבירו לו את הכביסה מהמכונה למייבש ונענה מיד; פיית כביסה שעושה הפתעה למי שמגיע לאסוף את הכביסה מהמייבש ומגלה אותה מסודרת מקופלת בארגז; בעיכוב", "עומסים 5 עדכונים בזמן אמת מחדר הכביסה ("מכונה פנויה הבא בתור יכול להכניס" 3 חריגים בסלי הכביסה", "מכונה ועוד). מצד שני, הכביסה גם מעוררת לא מעט מתח. יצא לי לרדת לתור שלי מאוחר בלילה, ולגלות שמישהו תפס לי את המכונה (כנראה בלי כוונה), אבל הדבר קורה לא מעט... לפעמים אנשים מפספסים את התור שלהם, מה שגורם לאחרים להתבאס שהמכונה עמדה ריקה בזמן שהם מאוד רצו תור. הכביסה היא התחושה הביתית שלנו, הריח המוכר, ונראה שהנושא הזה לעיתים רגיש עבור אנשים". "ברמה הפרקטית – מכונת הכביסה רחל י', מלון איילנד: במלון. זה באמת אישו, כי זה מסמל את הבית, את הדברים היומיומיים. מעבר לכך, החיים בתוך קהילה קיבוצית, יש בהם משהו מאוד מאחד ומייחד, במיוחד במצבי קיצון כמו אלה הביתה לחזור כדי להבין טוב יותר את חוויית השהות במלון של חברינו בסעד שפונו למלון נבו בים המלח, וחברינו בעלומים שפונו לשני מלונות בנתניה – מלון לאונרדו ומלון איילנד - שלחנו אליהם שאלונים וביקשנו מהם לשתף אותנו בחוויות הקטנות שמספרות את הסיפור כולו. על השאלונים ענו שרית ברזלי, רותם וייס קום, רחל ברזלי ומשי הימן מסעד, ויאיר נוי, רחל יבלונסקי ושרית קורצמן מעלומים צילום: רותם וייס קום
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=