למה את/ה הכי מתגעגע/ת? 13 שבט תשפ"ד רוזחל התיבה שחווינו, ולצד זה יש קשיים שכל אחד חווה בקהילה שיתופית, וכאשר עוקרים את הקהילה לבית מלון בעיר - ועוד מפצלים אותה בין שני בתי מלון - זה מאוד מעצים את הקשיים, ויוצר מורכבות וחשש מפרימה חברתית. וככל שהזמן עובר זה יותר מאתגר. בהתחלה דיברו על חודש, שלושה חודשים.. עכשיו מדברים שנחזור רק באוגוסט.. יש משפחות שלא יכולות יותר לגור במלון ועזבו, זמנית אמנם, לדירות בנתניה או גם מחוץ לנתניה, ואנחנו חוששים מה יהיה ולאן זה לוקח אותנו כקיבוץ שיתופי. יום אחרי שמחת תורה היינו אמורים להתחיל בקיבוץ עלומים תהליך של הפרטת מזון, להתחיל לעשות קניות ובישולים בעצמנו, ועכשיו, במקום להתקדם בכיוון של הפרטה, עברנו לשלוש ארוחות ביחד במלון...". "בימות החול אנחנו אוכלים בחדר יאיר, מלון לאונרדו: האוכל של המלון, וכל משפחה אוכלת בפינה משלה ולא במרחב אחד משותף. כבר מהשבת הראשונה החלטנו שבערב שבת לא נאכל שם, בנפרד, אלא ביחד, באולם למטה. ביום שישי בצהריים אנחנו יורדים לערוך, בעזרת איש מקצוע מהמלון, שולחנות של עשרה, ויושבים ביחד משפחות משפחות. אני נמצא במלון של המשפחות המבוגרות יותר, ולכן יושבים בדרך כלל בזוגות או ביחד עם בנים שמגיעים, סביב אותו שולחן. בחדר האוכל בעלומים כבר מזמן אין ארוחה משותפת, כך שבהגעתנו למלון חזרנו, לפחות בערבי שבת, לאווירה שהייתה פעם בקיבוץ. לי החוויה הזו מאוד נעימה והייתי רוצה שזה יימשך גם בעלומים". "אחד הדברים שמשלמים עליו מחיר - ועוד נשלם עליו - זה שהקהילה שלנו נאלצה להתחלק בין שני מלונות. נצטרך למצוא את הדרך הנכונה להתגבר על זה. אני בטוח שנצליח אבל אסור לנו להתעלם מהקושי". חדר האוכל, שמנכיח כל ארוחה " שרית ב', מלון נבו: מחדש את המרקם החברתי, על כל הקשיים והחן שהיו בחיים המשותפים. כל כך הרבה אנשים טובים מסביב, והדינמיקות של מי יושב עם מי, מי מדבר עם מי, מי גורם למי להרגיש רצוי או לא רצוי בסביבתו - פועלות בלי הפסקה". "הביתה. לבית הפרטי שלי; לשכנים, שחלקם רחל ב', מלון נבו: לא נמצאים במלון נבו; לכלבו של סעד, הכלבו הכי טוב בעולם; לדשאים, למרחבים; למקום שלי בבית הכנסת; והכי אני מתגעגעת לחיים שבהם אני אדון לעצמי, שבהם אני בוחרת ומנהלת את חיי הפרטיים לפי בחירתי האישית, חיים שבהם אני לא פליטה". "לטיולים אחרי איסוף הבת שלי מהגן שרית ק', מלון איילנד: בשבילי הקיבוץ, ועצירה ספונטנית לקפה אצל חברה". "אני הכי מתגעגע לארון הספרים שלי יאיר, מלון לאונרדו: בבית, ואני מתגעגע לבית הכנסת, שהייתי פוקד אותו שלוש פעמים ביום. "אני הכי מתגעגעת לשעה היפה הזאת ביום משי, מלון נבו: שישי, רגע לפני כניסת שבת, אחרי שהכנו בעצמנו את כל האוכל, וניקינו את הבית, פשוט לשבת בגינה ולהתפנק עם קפה ועוגה". "מתגעגעת לשבתות בבית. לתפילת ערב רותם, מלון נבו: שבת בבית הכנסת האהוב שלנו בסעד, לארוחה בחיק המשפחה, בשקט, בנחת, עם אוכל שאני בישלתי בעצמי. לכוס הקפה שאנחנו מקפידים להספיק לשתות יחד רגע לפני הדלקת נרות". "לשבת שקטה בבית. לבשל לנו את האוכל שרית ב', מלון נבו: שאני אוהבת להכין, לאפות את העוגה שכולם אוהבים לאכול, להכניס שבת בנחת, לחזור מהתפילה לספה הגדולה שכולנו רובצים עליה, כל אחד ואחת עם הספר או העיתון. לוויכוחים הקטנים מי תפס למי את הפינה הכי נוחה בספה, ומי שטף כלים בשבוע שעבר. לארוחת שבת שבה אפשר לדבר ולשמוע את עצמנו, לצחוק מרעיון שמתרחב הרבה מעבר לצפוי, ולשיר, גם שטויות מסרטים, כי רק אנחנו כאן". "לשגרה, לביחד המשפחתי, למרחבים רחל י', מלון איילנד: הירוקים של הקיבוץ, לגן שלי בתקומה, לצוות הגן. כרגע אני עובדת כאן, בגן שהקמנו במלון, ומרגישה שזו השליחות שלי כרגע". צילום: רפי בביאן
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=