כשבע"ה בקרוב, התקופה הזאת תהפוך לסיפור שמספרים לדור הבא - מה המסר המרכזי, הזיכרון החזק שיישאר? 14 )2( 802 | עמודים ואף על פי כן "לדור הבא, לידידיי ומכריי, אספר על רחל ב', מלון נבו: חוויית הפחד הקיומי, המתקפה המבעיתה, מתקפת הטילים והאזעקות הבלתי נגמרות, הישיבה בממ"ד. חוויית אי הוודאות, יריות נק"ל הנמשכות שעות רבות, כל כך קרובות לבית, ממש ליד הגדר. חוסר הוודאות, אי הידיעה מה קורה. אספר על חוויית שמחת תורה שהתנפצה - אין תפילות, אין הקפות, רק ישיבה בממ"ד בחוסר ודאות ובפחד תהומי. והכי מבהילה הייתה הידיעה שצה"ל לא נמצא. אנחנו במתקפה בלתי נגמרת, וצבא הגנה לישראל לא מגיע להגן עלינו. אנחנו לבד, הופקרנו". "אספר גם על גבורת כיתת הכוננות שהגנה על סעד, על העשייה המבורכת של צח"י, על הטנק המושיע, על אנשי מד"א ואיחוד הצלה, על האחיות והרופאים מסעד שטיפלו והצילו אנשים רבים, על המשפחות שגרות ליד השער הישן, שהכניסו לביתן עשרות מניצולי המסיבה ברעים שנמלטו לקיבוץ". "אספר על שי, נכדתנו בת האחת עשרה, שבאה לחגוג וישבה איתנו בממ"ד כל החג, בזמן שהוריה לא איתנו. הם היו באירוע פרטי עם חברים באזור רעים, ורק בנס המחבלים לא הגיעו אליהם. אספר שבמוצאי שבת שלחנו את שי ברכב של אורחים אל הוריה, בלי לדעת שעל הכביש בין סעד לתקומה יורים מחבלים על כל רכב נוסע. בנס לא פגעו בהם". "ועוד אספר על מה שקרה לקיבוצים השכנים לנו, על הטבח הנורא, ההרג, האונס וההרס. אספר על הנגב המערבי, שכבר עשרים שנה בעצם חטוף על ידי חמאס. קוראים לנו "עוטף" אבל אנחנו לא עוטפים אף אחד, ולא מעוניינים שאף אחד יעטוף אותנו. זכותנו לחיים של שלום וביטחון נשללה מאיתנו על ידי ממשלות ישראל. שדותינו נשרפו, התרגלנו להרעשות על הגדר וטילים מדי פעם ('טפטוף'), שילדינו נולדים למציאות של בהלה ופחד. לא אדבר על פוליטיקה, אבל אני מאוד מקווה שהחקירה של האירועים תהיה עמוקה ונוקבת. זה הסיפור שאספר. אנחנו עדיין בעיצומו של מסע המלחמה, ואני מייחלת ומתפללת שהסוף יהיה טוב". "אספר על הניסים הגדולים שקרו רחל י', מלון איילנד: לנו באותה שבת, ברמה הקיבוצית וגם ברמה המשפחתית. כל המשפחה שלי התארחה אצלנו בחג והתגוררה בחדרי המכינה, כך שלאורך היום הם היו כמעט שותפים ללחימה שהתרחשה משם. חווינו ניסים גדולים והמסר שלי הוא, שהם לא ייקחו לנו את הרוח ואת הרצון להמשיך לחיות בעוטף". "מבחינתי, השיעור הכי חשוב מהתקופה הזאת משי, מלון נבו: הוא שאסור להיות שאננים ולתת לעצמנו יותר מדי קרדיט בכל מה שקשור לביטחון. כולנו סמכנו מאוד על אמצעי המיגון ועל הטכנולוגיות המשוכללות שעמדו לרשות צה"ל, והרגשנו מאוד בטוחים, עד השבעה באוקטובר. למדנו על בשרנו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, וכדי להצליח להתמודד עם זה צריך קודם כול להסכים להכיר בזה".
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=