15 שבט תשפ"ד רוזחל התיבה "היחס של המלון ושל העיר נתניה יאיר, מלון לאונרדו: אלינו המפונים, זה ברמה של נכס לאומי! העם הזה סבל עד ערב שמחת תורה ממריבות פנימיות וקיבל מכה מהקב״ה - שכיוונה אותנו ללכת לצד השני, שאומר 'תפסיקו'. מהפירוד הגדול שהיה הגענו ליחד. אני באמת מרגיש את זה. זה אחד הרווחים הגדולים שאנחנו, שגרים בתוך קהילה, חווים. מי שגרים באילת ובים המלח מן הסתם חווים זאת אחרת. בכל מקום שאתה הולך בנתניה אתה מרגיש מחובק". "אספר על שבר ההומניזם ועל הניסיון שרית ב', מלון נבו: לבנותו מחדש. המלחמה, הפינוי, האיסור לישון בסעד, ובעיקר אירועי אותה שבת איומה - גרמו לי שבר עמוק ברמה המקצועית והאישית. כמורה לאזרחות, אני מרגישה שהקרקע נשמטה לי מתחת הרגלים. הודעתי שאני לא חוזרת ללמד, ולא מפני שים המלח רחוק מהאולפנה בגבעת וושינגטון". "ואז נזכרתי באסתר שפרעם ז"ל, המחנכת האהובה שלי בתיכון ביבנה. זכרתי שיחה לקראת סוף י"ב, שבה סיפרה לנו שיש שני דגמים למחנך טוב: דגם הקברניט, שנמצא עם הנוסעים-חניכים בלב הים, אחראי לכל דבר שקורה בתחום סמכותו בזמן אמת, מגיב לאירועים חיצוניים, מחזק ומעודד ברגעי משבר פנימיים, תמיד עם הקהילה שלו; ודגם שומר המגדלור שנשאר על החוף, רחוק וגבוה, ודואג שהאור ידלוק תמיד ויסמן לספינה את הדרך הבטוחה הביתה". "הבנתי שתחושת האובדן וטביעת האמון שלי במושגי היסוד של השפה ההומניסטית והדמוקרטית שלמדתי, נובעים מכך שאני עצמי "נוסעת" בספינה המטלטלת של המציאות המפלצתית של חיינו מאז אותה שבת. ואם אני רוצה לחזור למקום העוצמה שלי, עליי לבחור להיות שומרת המגדלור; ללמד את הכיתות המועטות שלי פחות על מה קורה עכשיו, ויותר על מה יקרה מחר, הלאה ואחרי המבול. כי יהיה מחר. וכשנגיע אליו, כדאי שכמה שיותר מאיתנו ידעו למה הם מצפים מהמדינה, מהחברה הישראלית, ובעיקר מעצמם". "אספר שבכל דור ודור עומדים שרית ק', מלון איילנד: עלינו לכלותינו והקב"ה - וההשתדלות והאחדות שלנו כעם - מצילנו מידם". "אספר שאין גבול ליצירתיות, ושאין דבר רותם, מלון נבו: חשוב יותר מקהילה חזקה ועוטפת. לאורך התקופה במלון, צץ בפנינו כל פעם אתגר חדש: החל מארוחת צהרים שהמלון לא סיפק (היום לא רק שיש ארוחת צהרים, נפתח גם חדר אוכל לקטנטנים בקומת הגנים); דרך מערכות החינוך השונות שנבנו כל מפגש קהילתי במעלית. צילום: רותם וייס קום אחת בתצורה ייחודית ובזמן קצר; כמו גם מועדון ותיקים פעיל; אזור מוגדר לעבודה מרחוק לחברים שזקוקים למרחב שקט; משאיות 'פודטראק' לבישול אוכל ביתי ועוד ועוד, הכול בשיתוף פעולה מופלא בין הקהילה למלון, ובהתגייסות של חברי הקהילה לכל משימה. בכל פעם אני מוצאת את עצמי משתאה אל מול הפתרון החדש שנמצא, ומרגישה שהקהילה רואה את אותי ואת הצרכים של כל אחד, ומנסה לעזור כמה שאפשר בסיטואציה המורכבת שאליה נקלענו. זה גם המקום לתת פרגון ענק לצוות מלון נבו, שעושה מעל ומעבר על מנת לתת לנו תחושה נעימה וטובה. אם כבר לחיות במלון, אז זכינו בענק".
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=