ביום שאחרי, מה הדבר הראשון שתעשה/תעשי אחרי פריקת המזוודות? צילום: רותם וייס-קום 17 שבט תשפ"ד רוזחל התיבה "וואו, פשוט לחזור לחיים נורמליים. להכין משי, מלון נבו: ולאכול אוכל ביתי, להתקלח במקלחת שלי, לישון במיטה שלי, ללכת כל בוקר לעבודה ולבלות את אחר הצהריים בשבילי הקיבוץ היפים שלנו". "כשאגיע הביתה, אחד הדברים יאיר, מלון לאונרדו: הראשונים שאעשה - אקח את התפילין והטלית שלי, ואביא אותם למקום שלי בבית הכנסת". "הדבר שאליו אני מצפה ומייחלת כשאחזור רחל ב', מלון נבו: הביתה, הוא רגע הדלקת נרות שבת". "שבת משפחתית בבית, רק אנחנו, רחל י', מלון איילנד: בישולים של בית, ריח של בית, מיטה של בית, טיול בכביש העוקף בלי שום חשש, לחזור להליכות ולירוק ולנוף המדהים שיש לנו בקיבוץ". "לאפות. שמרים, פאי תפוחים, עוגת שרית ב', מלון נבו: שוקולד-תפוז. אני מתגעגעת לעצמאות הקולינרית שלי". "לשבת לכוס קפה קר עם עוגה שרית ק', מלון איילנד: טובה וחברים בפרגולה החדשה שלנו, שעוד לא הספקנו לחנוך, ולתלות עליה נדנדה לבת שלנו". "לצאת מכל קבוצות הווטסאפ: 'מלון נבו', רותם, מלון נבו: 'ים המלח - הודעות ועדכונים', 'הודעות צח"י בחירום', 'כביסות מלון נבו', 'ממים חרבות ברזל', 'פעוטון גפן זמני ים המלח', 'בית תינוקות זמני ים המלח', 'מלווי שכבה תיכון ים המלח', 'חדרים בין חברים – נבו' ועוד ... רוצה שקט :)". נזכרתי כמה טוב להיות במקום הפרטי שלי, לבשל, לנקות, לשבת על הספה שלי. בימים שאני קופצת לסעד, אני מרגישה הכי שפויה שיש, אפילו שהתותחים רועמים ברקע. המחשבה הכי דומיננטית שלי היא, שאני אחזור לסעד רק כשמערכת הגיל הרך תחזור לפעילות. יש לזה גם משמעות פרקטית, של תעסוקה לילדיי, אך בעיקר משמעות עמוקה, שביום שהגנים יפעלו, אני רוצה להאמין שנדע שבטוח לחזור לסעד. שכולם יכולים לחזור יחד ושהחיים שלנו יכולים להיבנות מחדש...". "אין דבר שאני רוצה יותר מאשר לחזור משי, מלון נבו: הביתה. אבל באותה נשימה אני אומרת, מבחינתי אנחנו צריכים לדרוש (ולקבל) מציאות ביטחונית טובה יותר, לא טובה יותר מהשבעה באוקטובר האיום והנורא, אלא טובה יותר ממה שהיה בשישה באוקטובר. לא יכול להיות שכל כך הרבה שנים חיינו בכוננות ספיגה בלתי פוסקת, שאתה לא יודע מתי ומאיפה זה יגיע, ש'טפטופים לעוטף' אפילו לא גררו תגובה צבאית... אני לא יודעת להגיד מה אני צריכה שיקרה כדי שאחזור להרגיש בטוחה בבית שלי, וכנראה שאת תחושת הביטחון בכל מקרה ייקח זמן לשקם, אבל ברמה המדינית אני אומרת - יש לי סבלנות. אני מוכנה לחכות שהצבא שלנו יוכל לעשות את עבודתו ולהחזיר לנו את הבית שלנו בביטחון ובשקט. אמיתי". "המחשבות משתנות. בהתחלה היה רחל י', מלון איילנד: ברור שלא חוזרים, אחר כך אמרנו שניתן לצה"ל לנצח ואז נחשוב מה עושים; היום אני עדיין בחששות אבל אני במיעוט... הרוב במשפחה רוצים לחזור והבן שלי כבר בעלומים, עובד בחקלאות, באבוקדו. אני מרגישה שעד שלא תהיה לי תחושת ביטחון, אתקשה לחזור. ברור שאני רוצה לחזור ומתגעגעת, ולא פשוט להיות תקופה כל כך ארוכה מחוץ לבית, 'על גלגלים', אבל התחושה היא שהתחלתם – אז תסיימו! אנחנו לא מוכנים לחזור להרגשה הזאת שכל רגע מישהו יכול להיכנס לבית שלנו, למרחב הבטוח שלנו".
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=