21 שבט תשפ"ד "הדרוהב ץבוקה" ממקומי בחמ"ל קיבלתי דיווחים מכיתת כוננות שהתחמושת נגמרת, ושאייל יונג פצוע קשה, ולא הצלחתי לשלוח אמבולנס להוציא אותו. בשלב מסוים אבי ברוורמן, שהוא בעצמו פרמדיק ונהג אמבולנס, אמר לי בטלפון "אני לא מוכן לאבד את אייל, המדדים יורדים". הם הביאו רכב, קיפלו את הכיסאות והכניסו אותו, וכך יצאו תוך כדי קרב וירי מעלומים לכיוון צומת נתיבות, שם פגש אותם האמבולנס. והם לא נשארו שם אלא חזרו לעלומים, כדי לא להשאיר את כיתת הכוננות חסרה. בהמשך הם פינו תחת אש עוד שני פצועים, ושוב חזרו לעלומים. , ואותה אנחנו צריכים הכי הקבוצה השלישית והכי גיבורה בעיניי לחבק, זוהי הקבוצה של המשפחות, ובעיקר הילדים, שבגבורה גדולה שרדו יומיים בממ"ד, שראו מול העיניים את אימא מחזיקה את ידית הממ"ד במשך יומיים, ששמעו את הירי מבחוץ והבינו שהם בסכנת חיים ממש. והיו גיבורים. כפסע היינו בין אסון גדול מאוד לבין הנס הגדול שקרה לנו. ועדיין אני זוכר את מי שנפל בתוך עובדים 22 , עלומים - חיילי צה"ל זרים שלנו, שנטבחו ונשרפו בתוך עלומים, ויש לדעת שבעלומים, העובדים הזרים הם בני בית, חלקם אתנו כבר המון שנים. הרפתן למשל הוא כמו הדוד של הילדים שלי.." האם אי פעם פחדת מתרחיש כמו זה שקרה? "כשעשו את חנוכת הגדר החדשה בנתיב העשרה, לפני שנה ומשהו - גם המחסום התת קרקע וגם הגדר שמעל הקרקע, שנקראת 'שעון חול', אני כל הזמן חזרתי ואמרתי את מה שלמדתי מרבותיי – 'קו ההגנה לעולם ייפרץ' - רק צריך לדעת איפה להיות חזק, כדי שגם אם הוא ייפרץ נדע לעצור אותו. ובטקס שהיה על הגדר, הוספתי את המשפט "רק שזה לא יהיה קו בר לב", שזה הקו שבמלחמת יום כיפור היה אמור לעצור את המצרים, ונפרץ. וכעסו עליי, איך אתה לא מתבייש. התנצלתי. ובצער אני אומר שזה קרה - רק מול עלומים היו מעל עשר פרצות שהם נכנסו דרכן. אבל אלו שאלות לוועדות חקירה שיפרנסו הרבה אנשים לאורך שנים - ולא תהיה מסקנה אחידה". איפה אתה היום אחרי מה שעברתם? "היום אנחנו מתמודדים עם אירוע שהוא עדיין "קובץ בהורדה" - כל יום נופל לי עוד אסימון, כל יום מתווסף עוד פרט להשלמת התמונה, ועדיין הקובץ לא ירד במלואו. הוא יֵרד במלואו רק כשנחזור הביתה ונמשיך את חיינו בעלומים, בבית האהוב שלנו עם הפנים קדימה, ואני לא מזלזל בכלל באתגרים שיהיו לנו. הם יהיו אתגרים לא פשוטים אבל אני בטוח שנוכל להם, בסיוע החברה שלנו, וכמובן של מדינת ישראל". מה זה קדימה? "ננסה לרפא את הנפש, בעיקר של הילדים. לא יודע איך עושים את זה, אני לא איש חוסן. אבל התותחים כבר לא ירעמו כאן, בתי הספר ייפתחו ונחזיר את הקהילה. נמשיך מאיפה שעצרנו. כקיבוץ, מעבר להלם ולאבדות, חטפנו מכה כלכלית נוראית; השנה החקלאית שלנו נעלמה. יש לזכור שאנחנו קיבוץ שיתופי חקלאי, ולא נשענים על מפעלים כמו דפוס בארי". אילו אסימונים ממשיכים ליפול כל יום? "אני לא שמאלני בדעותיי, אבל התפיסה שלי היא הומנית, וזה אחד הדברים שכואבים לי, שגם ההומניות שלי נשברה. היו איזה שבעה עשר אנשים בעזה שהיו איתי בקשר במהלך השנים האחרונות, איחלנו זה לזה חג שמח ומזל טוב, סייעתי לחלק מהם לקבל עבודה בישראל, חלק מהם ילדים של עזתים שעבדו אצלנו בבית - ואף אחד מהם לא התקשר ולא שלח לי ווטסאפ אחרי מה שקרה. כשחברי כיתת הכוננות נלחמו, הם ראו בגבעת יהודה, גבעה שמתנשאת מדרום מערב לעלומים, אלפי אנשים עומדים ומחכים להיכנס לקיבוץ ולבזוז אותו אחרי שהנוח'בה יסיימו לרצוח ולאנוס ולקחת בשבי, כפי שקרה בקיבוצים השכנים. אצלנו הנוח'בה אמרו להם "אל תיכנסו, כי כאן נלחמים", ולכן הם הסתפקו בלעשות נזקים אדירים בשטחים החיצוניים שלנו. ואין לי ספק שבתוך האלפים האלה היו גם כמה שהכרתי... היום אני חושב אחרת לגמרי על העזתים, בין אם הם מחבלי חמאס ובין אם לא, וכולי תקווה שביום שאחרי שהחטופים יהיו אצלנו חזרה - לא נראה סג'עייה, נראה ים! אני לא מאלה שחושבים שצריך לחזור וליישב את חבל עזה, אבל כן צריך שעזה תהיה מפורזת. אסימון נוסף הוא המגדל של בארות יצחק, שבפועל הוא המגדל שלנו. צביקי פורת ביקש ממני ללכת לבדוק מה קרה עם המגדל, ולצביקי אי אפשר להגיד לא... כשהרגשתי יותר בטוח הלכתי לשם – והתרגשתי לראות שהמגדל עדיין עומד, כבר מעל שבעים שנה. עומד ומתריס אל מול רצועת עזה, כאילו אומר להם: "ניסיתם אז ולא הצלחתם; ניסיתם היום ופגעתם קשה, אבל לא הצלחתם וגם לא תצליחו!" מה יהיה שונה חוץ מזה שתראו את הים, ברמה המדינית, הביטחונית? "צה"ל ישפוך פה המון כספים, על כיתות כוננות וציודים, וחיילים, ונחזור עוד לטייל על השטחים שלנו, עד הגדר (קוקי שלי תהרוג אותי על זה..). התרגשתי לראות שהמגדל עדיין עומד, כבר מעל שבעים שנה. עומד ומתריס אל מול רצועת עזה, כאילו אומר להם: "ניסיתם אז ולא הצלחתם; ניסיתם היום ופגעתם קשה, אבל לא הצלחתם וגם לא תצליחו!"
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=