25 שבט תשפ"ד תובקעב העונתל ךרד ינמיס אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו, אימתי? (אבות א, יד) התעוררנו לתוך 1 בשמחת תורה תשפ"ד חגנו הפך לחגא. מציאות נוראה, קמנו לתוך מלחמה. השבעה באוקטובר היה לקו פרשת מים בישראל – ומכאן ואילך מה שהיה הוא לא מה שיהיה. שניים מקיבוצי תנועתנו נמצאים בנגב המערבי, עלומים וסעד, והם עדיין בחזית הלחימה ובחזית ההשתקמות. סיפורם הוא חלק מסיפורו של חבל ארץ שלם, ארוג במרקם חיים עם שכנים ושכנות, חברים וחברות. רבים מהם ספגו מכות קשות ונוראות בהרבה. כאן יסופר הסיפור שלנו, של משפחת הקיבוץ הדתי. הסיפור של עלומים – קרב גבורה בתוך הקיבוץ, המכות הכואבות בנפש, בגוף, במפעל החקלאי; הסיפור של סעד – הקרב על הגדר ונס ההצלה, הגלות והכאב. שתי קהילות שגלו ממקומן, שני מפעלי על פי הפסוק מישעיהו יט, יז. את המילה חגא מפרש רש"י: לשון שבר ואימה ופחד. 1 התיישבות מפוארים שאנשיהם עמלים לחרוש מחדש את התלם, לנטוע, לזרוע, ולהצמיח עתיד ותקווה. לנו, החיים כעת, יש צורך וכמיהה לקבל משמעות לעשייה הנוכחית, מתוך למידה מהדורות הקודמים. סיפורו של דור המייסדים של תנועתנו נותן לנו הקשר: עמידתה ההיסטורית של בארות יצחק במקום שנלחם היום קיבוץ עלומים; עמידתו, נפילתו והקמתו מחדש של גוש עציון; הקרב על טירת צבי; ימיו הראשונים של קיבוץ סעד - כל אלה נותנים משמעות וכיוון לעשייה, כשמו של ספר ההיסטוריה שכתב נחום ברוכי, 'נקום ובנינו' על ראשיתה של התנועה. זה היה גם מקור ההשראה לשמה של קבוצת העדכונים היומית המחברת כבר כמה חודשים מאות מחברי התנועה יחד. היסטוריה לעולם אינה חוזרת על עצמה. אירועי תש"ח, קשים ומלאי הוד ככל שיהיו, אינם אירועי השבעה באוקטובר. מההיסטוריה נוכל לשאוב השראה ורוח, אך לא נוכל ואף לא נרצה להעתיקם. חברי יוחנן בן יעקב, מילדי כפר עציון, החוקר סימני דרך לתנועה בעקבות השבעה באוקטובר שרה עברון שדות הכותנה עד התלם האחרון. צילום: רפי בביאן
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=