26 )2( 802 | עמודים ואף על פי כן את תולדותיה ומחנך דורות לאור לקחיה שנים רבות, האיר את עיניי בשני עניינים חשובים: ראשית, בניגוד לטבח הנוכחי באנשים ונשים, זקנים וטף, בכפר עציון התחולל קרב ולא טבח. אם כבר, הוא מחדד, אירועי השבעה באוקטובר מעלים על הלב יותר את הזיכרון היהודי של מסעי הצלב, הפוגרומים והשואה, ופחות את נפילת כפר עציון. שנית, אם נרצה לשאוב השראה, חשוב ללמוד ולספר את סיפור הצלחת אימהות כפר עציון להשתקם, שיהווה מופת מחנך, מנחם ומעצים לקהילות המתמודדות היום עם שכול ואובדן. בעיניי, כל חוליה בשרשרת ההיסטוריה חייבת לקבל את דמותה שלה, כדי שנוכל לחבר אותה לחברתה בשרשרת הנמשכת. לכן חשוב המאמץ שלנו כאן, לספר בזמן אמת, ובתוך הימים עצמם, את הסיפור שלנו, של חברינו וחברותינו. איננו מתבוננים מבחוץ, אנו עדים משתתפים. שחקנים ושחקניות בתוך המשחק, המשפיעים על המציאות במה שנבחר לעשות, לחשוב ולומר. כעת הוא הזמן שלנו – האם נעמוד במבחן? ומהו בעצם המבחן? אני חושבת שמחובתנו להתבונן במציאות כפי שהיא נגלית לעינינו, ולהבין ככל יכולתנו בעת הזאת, בעודנו בתוך האירועים, מה נדרש מאיתנו. להתחיל לשרטט כיווני עשייה. אני סבורה שמה שעלינו לעשות כעת הוא להתבונן בערכים שעליהם מושתתים חיינו, לבחון אותם לאור המציאות ולשאוב מהם רוח, והתייחסות חדשה. יחסנו למדינת ישראל, יחסנו לשנאת ישראל ולאנטישמיות, היחסים הפנימיים בין הקבוצות השונות בחברה היהודית והישראלית כולה, קשרינו עם יהדות התפוצות, תפיסותינו הקהילתיות וההתיישבותיות – כל אלה, וזו רק רשימה חלקית, זקוקים למבט חדש המגיב למציאות ובונה עתיד. שניים מהם אביא כאן לתחילתו של דיון. מדינת ישראל בהתיישבות ובחקלאות מתוך חדרינו הממוזגים ומבעד למסכי המחשב, סברנו בטעות שתם עידן הקמת היישובים החקלאיים וכי דור ההיי טק יחליף את דור החקלאים העובר מן העולם, חששנו שהקרב על החקלאות הוא קרב מאסף. סברנו שמכיוון שיש מדינה והיא המיישבת, עיקר תפקידנו הוא בבניית ה"קומה הנוספת" – של בניין הרוח והחינוך. אבל דבריו של יוסף טרומפלדור הכתובים באותיות מאירות עיניים על קוביות הבטון הניצבות על כביש , בדרך מסעד לנחל עוז, תקפים במיוחד לימינו: "במקום 25 בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון, שם יעבור גבולנו". קביעתו זו, ששיקפה בעבר את ההכרה בחקלאות כערך התיישבותי, הייתה למוטו שלאורו התעצבו הקיבוצים הדתיים, כמו גם התנועה הקיבוצית כולה, בשליחותם ליישב את הארץ. לדור המקימים היה ברור שכדי להחזיק חבל ארץ בהתיישבות, חייבת להיות חקלאות, והכלי הטוב לבצעה הוא יישוב חקלאי שיתופי. לאנשי הקיבוצים הדתיים היה ברור כי שיבתו של העם לעבודת האדמה, מביאה את התביעה לעסוק גם במצוות התלויות בארץ, ובאתגר של קיום השבת והשמיטה בהתיישבות חקלאית. ערכי תורה ועבודה כפשוטם. כעת אנו נדרשים לחזור ולעצב דור צעיר ברוח חזון זה, שפניו יהיו להתיישבות ולחקלאות. אנו נדרשים להעלות את קרנה של ההתיישבות והחקלאות לא רק בהצהרות, אלא במעשים המעוגנים בחייהם של בני הדור הבא. קהילה מתחילת דרכנו, הקהילה הייתה במרכז חיינו. משה אונא קרא לקיבוצינו 'הקהילה החדשה' – דרך חיים יהודית שביקשה תיקון עולם באמצעות שיתוף, שוויון וצדק חברתי, הנובעים מהתורה. הוא היה בין מכונני השאיפה לבנות קהילה שקיום המצוות המשותף שלה הוא בעל ערך דתי, אם במצוות שבין אדם לחברו ואם במצוות שבין אדם למקום. תורה ועבודה, והרוח המיוחדת המחברת ביניהן, רוח המכילה מורכבות דתית ורעיונית, הונחו ביסודות וניטעו בשורשים. טובה אילן, יוסקה אחיטוב ושותפיהם לדרך שאפו ואף השכילו להשתתף ולהרחיב את מעגלי התפיסה הזו בחברה הרחבה, ולא רק בקיבוצים פנימה. שרידותן וחוסנן של שתיים מקהילותינו - ביחד עם עשרות קהילות נוספות בנגב המערבי ובצפון המדינה - מוטלים כעת על כף המאזניים. עלינו לחזק את העשייה הקהילתית ולהפנות את הכוחות פנימה והחוצה. עלינו לחזק את הקהילות ולבנות אותן בעת מבחן זו, אבל לא תוך בידולן מסביבתן אלא תוך ראייתן כחלק מקהילה רחבה הרבה יותר, קהילה אזורית מגוונת ורבת קולות בתוכה ומחוצה לה. מה נדרש מאיתנו בשעת המבחן הארוכה והקשה הממתינה לנו אחרי המלחמה? לא תפיסה של 'צדקת הדרך' המבטלת דרכים אחרות; לא הסתגרות בתוך ה"כפר הקטן" שלנו, או הסתגרות מגזרית; אנו נדרשים היום לצעוד יחד, בדרך המלך שהיא דרך רחבה, 'כרמלית', הדרך שבה הולכים מאות אלפים ולתת את חלקנו הקטן במדינה גדולה; אנו זקוקים לה והיא זקוקה לכל בניה ובנותיה שיכולים להתגייס למענה למשימות מגוונות. עלינו לפתוח שערים לרווחה, לחבר בין קרובים ורחוקים, בגיאוגרפיה ובדעה; להיות נכונים לשמוע ולא רק להשמיע; נדרשות מאיתנו צניעות וענווה; שותפות עם אחרים; הכרה במורכבות ויכולת לחבר בין קבוצות בהיותנו דוברים כמה שפות; לחפש את הטוב הכללי ולא רק את הטוב ליישוב או לתנועה הבודדת; ולהיות נכונים למשימות מעשיות. הגאולה נקנית בצעדים קטנים, עקביים, ונחושים. נקום ובנינו - לא מהר, ולא לבד. שרה עברון
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=