28 )2( 802 | עמודים ואף על פי כן הדתי וקבוצת יבנה הותקפה מהאוויר. אימהות וילדים פונו מכפר עציון, ממשואות יצחק, מבארות יצחק ומקבוצת יבנה. הקיבוצים הדתיים הראשונים שסבלו מאובדן היו קיבוצי גוש עציון, כאשר שיירת המזון שבה נסעו מגינים וחברי קיבוצים, ). בשיירה זו שכונתה 'שיירת 1947 הותקפה ממארב (דצמבר העשרה' נפל כאמור גם שלום קרניאל ז"ל והגוש נקלע למצור; ), הותקפה 1948 כחודשיים לאחר מכן, בתחילת אדר א' (פברואר טירת צבי, אך ההתקפה נהדפה; כפר דרום עמדה בגבורה בקרבות הקשים של הקמת המדינה, אך סבל ממצור למעלה מחצי שנה, ,)1948 מתחילת חורף תש"ח עד לפינויו בקיץ תש"ח (יולי בהוראת הפיקוד העליון. הלגיון הירדני שהתבסס בהר חברון בסוף חורף תש"ח, תקף את גוש עציון לאחר הפסח בשריוניות ובתותחים, ובאופן ממוקד יותר ביקש להחריב את כפר עציון. בקרב עקוב מדם על הקיבוץ, שהתרחש בד' באייר תש"ח, נפלו מגינים, ורק ארבעה ניצלו. עד השבת הקשה שחווינו, לא 127 היה במדינה יום שבו נפלו בקרבות כל כך הרבה אנשים כמו באותו יום בכפר עציון. יום למחרת, היום שבו הכריז בן גוריון על הקמת המדינה, נלקחו בשבי חברי עין צורים ובהמשך גם משואות יצחק וכל קיבוצי הגוש הוחרבו עד היסוד. גם קיבוץ בארות יצחק .26 ' לו (טבת-שבט תש"ט), עמעלונים משה פרידמן, 2 היה ממוקם באזור אסטרטגי, על כביש עזה-באר שבע, ועל כן היה יעד להפגזות קשות בתחילת הפלישה המצרית. בחודשיים הבאים ניסו חברי הקבוצה להעמיק את התבצרותם מול האויב ) התרחשה 48 שהפגיז שהתמדה. בח' בתמוז (אמצע יולי ההתקפה הגדולה על הקיבוץ, וחלקו הצפון־מערבי נכבש. בסופו של דבר, בסיוע תותח צה"לי והודות לגבורת הלוחמים, נהדפו התוקפים. בארות יצחק אמנם לא נפלה, אך שבעה עשר מגינים וחברים נפלו בקרבות ורק עשרים ושמונה נותרו ללא פגע. מבני הקיבוץ חרבו כמעט כולם. בתום המלחמה התבררה התמונה הכואבת: חמישה קיבוצים - כמחצית מיישובי הקבע של התנועה דאז – נחרבו: כפר עציון, עין צורים, משואות יצחק, כפר דרום ובארות יצחק. כולם למעט חברים, שהיוו 125 . האחרון, נותרו מעבר לקווי הפסקת האש מחברי התנועה, נהרגו. מזכ"ל התנועה משה פרידמן 8% אז כתב ב'עלונים': "הקבוץ הדתי הוא הזרם הקיבוצי היחיד, שהיה במצב קשה כזה לעומת יתר התנועות הקיבוציות... שהייתה להם רזרבה... שיכלו להגיש עזרה לנקודות המותקפות... חבר טירת צבי 2 העזרה שהוגשה על יד הצבא הייתה מעטה". כתב: "במלחמה איומה זו על חרותנו וקיומנו, הוטל על ישובי לא מן הנמנע שבעוד שנים רבות, כאשר יסכמו החוקרים את המאה הראשונה למדינת ישראל, יהוו שני האירועים הקשים הללו, חרף ההבדלים ביניהם, פרק שלם במאבקי הקיום והקיבוצים יתפסו בשניהם חלק מרכזי בסיפור. נראה שמבט להיסטוריה, ועיון בדמיון המסוים שבין פרקיה, יכול להעניק לנו פרופורציות ותקווה צילום: שרה עברון
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=