29 שבט תשפ"ד בימים ההם בזמן הזה הקיבוץ הדתי, חלק גדול מהמעמסה... עובדה היא שכמעט אין אמנם היום 3 ישוב מהישובים שלנו שלא השתתף במערכה זו". ידוע שהקיבוצים הדתיים לא הופקרו, אך מיקומם המאתגר ו"השמיכה הקצרה", תרמו לכך שהקיבוץ הדתי שילם מחיר גבוה במיוחד. נקום ובנינו תנאי הפתיחה לשיקום התנועה וקיבוציה היו קשים במיוחד: כמחצית מחברי התנועה היו ניצולי שואה שתוך שנים ספורות ; תחת חסותה של התנועה נותרו כחמישים 4 חוו איום קיומי נוסף אלמנות ומספר גדול יותר של יתומים; ובנוסף, חלק גדול מחבריה היו נתונים בשבי בירדן. ובכל זאת, בחרו חברי הקיבוץ הדתי לפעול ברוח דבריהם של אנשי ירושלים לנחמיה, לאחר שראו את ממדי החורבן בעיר: "נקום ובנינו". לא לחינם בחר נחום ברוכי ז"ל בשם זה לספרו המתאר את שיקום הקבוצות. עוד בזמן המלחמה, קיץ תש"ח, עלה קיבוץ שלוחות לעמק בית שאן ובחורף תש"ט עלתה קבוצה של יוצאי אנגליה (מגרמניה במקור) לגליל התחתון, והקימה את קיבוץ לביא. אל מפוני כפר דרום הצטרף גרעין 'מורשת' האמריקאי והדרום אפריקאי, והקים לקראת אביב תש"ט (מרץ ) מחדש את בני דרום, 1949 לא הרחק מקבוצת יבנה. חברי בארות יצחק שקיבוצם בנגב חרב, התאחדו בחניית הביניים בווילהלמה בערב פסח תש"ט, לא הרחק מיישוב הקבע של היום. ), עלו 1949 ובמלאות שנה לנפילת גוש עציון, באייר תש"ט (מאי בבקעת שפיר החלוצים להקמת משואות יצחק ועין צורים. את תנופת ההתיישבות בתקופה זו חתמה ניר עציון, שהוקמה באופן רשמי על הכרמל על ידי גרעין 'אחדות' וחלק משרידי כפר עציון, .)1950 קרוב ליום השנה השני לחורבן הכפר, באייר תש"י (אביב קבוצות נוספות קמו, אך היו קטנות מכדי לשרוד את אתגרי ההתיישבות. ברוכי חישב ומצא שדווקא בקיבוץ הדתי, שנפגע באופן הקשה ביותר וסבל מבעיית כוח אדם חריפה - ההתעצמות וההתפתחות של ההתיישבות הייתה גדולה פי כמה מאשר בכל התנועות הקיבוציות האחרות גם יחד. להתפתחות מהירה זו היו מחירים, שבאו לידי ביטוי בשנים מאוחרות יותר, והשיקום המלא הגיע .1 ), עמ' 23.7.48 ידיעות לחברים, ארכיון טירת צבי (טז בתמוז תש"ח 3 ), (תשרי 1( 799 ,עמודים ראו במאמרי, 'ואת כבר עברת פעמיים: על חוויית פינוי האזרחים מיישובי הקיבוץ הדתי במלחמת הקוממיות, מנקודת מבטם של ניצולי השואה', 4 .25 ' תשפ"ג), עמ רק בטווח הארוך. עם זאת, במאמץ התיישבותי זה הונחה התשתית וההשראה להתרחבות שאפיינה את התנועה בהמשך - עם הקמתו של קיבוץ עלומים על אדמות בארות יצחק בנגב והצטרפות יישובים נוספים לתנועה. הצורך הלאומי לחזק את ההתיישבות, שהתבטא בלחץ המוסדות, ולחץ מצד הקבוצות שהמתינו לתורן ליישוב הקבע ואפילו מצד המשפחות השכולות - היו הגורמים העיקריים לכך. נראה כי עוצמת החורבן הכתיבה את עוצמת הבניין. אתגר השיבה וכוחה של הקהילה בתום מלחמת הקוממיות הייתה מדינת ישראל צעירה ודלה באמצעים וגבולותיה לא היו ברי־הגנה, כפי שהוכח בשנים הראשונות לקיומה. הקיבוצים סבלו אז ממחסור אדיר בכוח אדם עובד, וניסו להשלים את החסר בגלי העלייה הגדולים, וזאת בשעה שזוהרו של הרעיון המקורי של הקיבוץ הלך והתעמעם. חלק מהקיבוצים חרבו לחלוטין או נכבשו משטח מדינת ישראל, וחלק גדול מהעול לשיקומם נפל על כתפי התנועות הקיבוציות. לא כן הדבר בימינו: הקיבוצים אמנם נפגעו קשה, אך ב"ה לא נחרבו לחלוטין, והגיבוי הכלכלי שבכוחה של המדינה להעניק ראוי שיוביל לפחות את שיקומם החומרי. בתש"ח, תחושת האיום הייתה קיומית, האתגר העיקרי היה הביטחון הממשי. היום, מעשי הזוועה וההיקף הגדול של הנפגעים, ערערו את תחושת הביטחון והאמון של התושבים במדינה ובצבא, ובצה"ל ובגופי הביטחון עמלים לחזקו. נראה שהדיון המרכזי בתשפ"ד בנוגע לעתיד ההתיישבות, הינו החוסן הקהילתי אל מול תחושת היעדר הביטחון. משפחות, במיוחד משפחות עם ילדים שחוו שעות מאיימות וארוכות בממ"ד, שלא לדבר על אלו שנפגעו, יש להן לגיטימציה מלאה לחשש מלשוב. תופעה זו התרחשה גם בתש"ח, כאשר קבוצות שחרבו, התיישבו מחדש במקומות מאתגרים פחות, כמו בארות יצחק. מושקו (משה) מושקוביץ ממשואות יצחק, העיד כי חורבנה של כפר עציון והאובדן הכמעט טוטלי של מגיניה, השפיע על החוזרים מהשבי במציאת מקום רגוע יותר להתיישבות, בבקעת שפיר. ייתכן שהשבת תחושת הביטחון תארך זמן ויידרשו כוחות מתוך התנועה הקיבוצית שימלאו בינתיים את החסר. כך התנהלו לא הייתה קבוצה מוגדרת בתש"ח שספגה פגיעה כל כך קשה, באופן יחסי לגודלה, כמו תנועת הקיבוץ הדתי. בתש"ח הותקפו על ידי כוחות יבשה של האויב כל מרחבי הקבוצות של הקיבוץ הדתי וקבוצת יבנה הותקפה מהאוויר. אימהות וילדים פונו מכפר עציון, ממשואות יצחק, מבארות יצחק ומקבוצת יבנה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=