30 )2( 802 | עמודים ואף על פי כן הדברים בקיבוץ יד מרדכי ששליש מתושביו עזב את הקבוצה לאחר שהוחלט לשוב אליו. כך היה גם כאשר חברי גרעין 'אחדות', שבחלקם הגדול היו ניצולי שואה, הגיעו למלא את השורות בבארות יצחק בנגב ובסוף המלחמה, כאשר הוחלט לפנות את הנקודה, הם שילבו ידיים עם שרידי כפר עציון והקימו יחדיו את ניר עציון על הכרמל. חנן פורת תיאר שהאתגר הקשה שלו בשיבה לכפר עציון לאחר מלחמת ששת הימים, היה לא רק בהשגת אישור הממשלה למהלך, אלא בהתמודדות עם חששן של האימהות מכפר עציון. אלמנות תש"ח מחו בפניו על כך שהוא מוביל את בניהן, יתומים ברובם, למקום שבו נפלו אבותיהם, עשרים שנה בלבד אחרי החורבן. אלא שדווקא מהמשכו של הסיפור ניתן ללמוד עד כמה השיבה נחוצה להנעת תהליך מעצים, למרות האתגרים ואולי דווקא בגללם. במהלך אותו שיח מורכב, שאל חנן את האלמנות, מה להערכתן הייתה דעת בעליהן בנידון, וכך שכנע אותן שלא למנוע את המהלך. לימים, אחת מהן שהתגוררה לצד בנה בכפר עציון המתחדשת, הודתה שצדק. מושקו, שיחד עם חנן היה מקברניטי השיבה לגוש, נהג לספר על הערבי שהכירו מתש"ח ולאחר השיבה אמר לו: "אתם כמו יבלית. עוקרים אתכם ואתם חוזרים". גוש עציון בתפארתו בימינו, הוא במידה רבה תוצאה של עוצמת החורבן. ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית כיום, אמר ימים לאחר שמחת תורה: "חברות וחברים נלחמו בגבורה על הגנת הגבול והבית. תפקידנו על שמירת הגבולות לא תם. אנחנו כואבים, אבלים ונלחמים על קיומנו בארץ שלנו. התפקיד ההיסטורי שלקחנו על עצמנו בעיצוב גבולות המדינה מסוכן אבל זה התפקיד שלקחנו גם אם קיימים פערים בין ההצהרה למציאות 5 על עצמנו". המכבידה, יש באמירה זו תגובה ציונית הולמת ומעוררת תקווה. שיבה שתיעשה בצורה מדורגת ומלווה היטב, לא רק שתחזק את תחושת הביטחון ותגביר את החוסן הקהילתי, אלא עשויה להשפיע על הביטחון בפועל, שכן שיבת היישובים לתפקוד עשויה להיות חלק מרכזי בתמונת הניצחון. הקיבוצים, כולל אלו שנפגעו באופן קשה בקרבות האחרונים, הצטיינו ומצטיינים באיכות החיים הקהילתית. אווירת היחד, גאוות היחידה ואיכות החיים הקהילתית, אלו משאבים שקיימים בעיקר בחיים הקיבוציים והיוו לאורך השנים אבן שואבת לצירופם של חברים נוספים, גם בקיבוצים אלו. .)10.10.23( אתר התנועה הקיבוצית 'מזכ"ל התנועה הקיבוצית: "תפקידנו על שמירת הגבולות לא תם. אנחנו כואבים, אבלים ונלחמים על קיומנו בארץ שלנו', 5 הפרספקטיבה ההיסטורית בתש"ח חרבה בארות יצחק ואילו קיבוץ בארי השכן היווה בסיס ליציאת כוחותינו ללחימה ברצועת עזה. בתשפ"ד, בארי שילמה מחיר אנושי כבד מנשוא ואילו קיבוץ עלומים שהתיישב במקומה של בארות יצחק, ניזוק בעיקר במשקו. בדרכם מעזה אל עבר קיבוץ עלומים, חלפו מחבלי הנוח'בה אחוזי האמוק על יד מגדל המים של בארות יצחק הישנה, שסימני המאבק החרוצים בו מספרים את סיפורו, אלא שהם לא עצרו להאזין. המגדל זוכר כי להחריב ניסו כבר לפניהם, אך השדות הירוקים והיישובים המשגשגים במערב הנגב שעוד ישובו לשגשג, הוכיחו ויוכיחו שהבניין מנצח. לפני כמה שבועות ביקשה אמו של אחד החטופים מהקיבוצים לצפות בחזיון בכפר עציון, וזאת חרף המראות הקשים המופיעים בו, שדומים למחזות הקשים שראינו לאחרונה במסכים. היא נימקה זאת בכך שדווקא ההבנה שממשבר קשה ככל שיהיה ניתן להשתקם, מעניקה לה תקווה ונחמה. מבט שמעניק פרופורציות ומשמעות לכאב, מאפשר מעט יותר להכילו. סיפורן של הקהילות שנפגעו בתש"ח, שהיום הן פורחות ומשגשגות, יש בו כדי להעניק תקווה. נראה שבמפעל הציוני, דווקא החורבן היה מאז ומתמיד גורם מדרבן לתיקון ושידוד הבניין מחדש. הפרספקטיבה ההיסטורית יכולה להיות כלי נוסף בארגז הכלים של המלווים את שיקומן של הקהילות ואת תהליך השבתן לביתם. אמנם תהליך השיקום לאחר מלחמת הקוממיות נמשך שנים רבות והוא צפוי להיות ארוך גם בתקופתנו, אך 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה'. יחד עם זאת, מצופה מכל ממשלה שתקום כאן לאחר המלחמה לפעול לקיצור הדרך לפיתוחו של האזור, לטובת מדינת ישראל כולה. בימים ההם בזמן הזה. ברוכי חישב ומצא שדווקא בקיבוץ הדתי, שנפגע באופן הקשה ביותר וסבל מבעיית כוח אדם חריפה - ההתעצמות וההתפתחות של ההתיישבות הייתה גדולה פי כמה מאשר בכל התנועות הקיבוציות האחרות גם יחד שוקי שריר, איש חינוך ומנהל ארכיון גוש עציון. את הדוקטורט שלו כתב על הקשרי שואה ותקומה בקיבוץ הדתי בעשור הראשון להקמתו.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=