לאנשים עצמם ולצרכיהם המוגדרים. הקהילה מספקת ליחידים בה חוויה אחרת, שלמה, הנושקת לחייהם באופן רחב והוליסטי יותר. בדומה למשפחה, מרחפת לה ההבנה כי 'ככה זה בקהילה', כך שחברי הקהילה נדרשים לעתים לעשות ויתורים לא קלים למען הכלל או למען חברים אחרים. השייכות לקהילה והדאגה לשלמותה הן במוקד, ומכאן שזוהי הגדרתה: קהילת שייכות. קווים לדמותה של קהילת השייכות הקהילה שאליה אתייחס כאן משקפת חבורת אנשים המקיימים 'מערכת' בתוך מרחב גאוגרפי משותף ומוגדר; חולקים עולם ערכים דומה; ומתלכדים סביב 'רעיונות' רחבים יותר. בקהילת ) גבוהה, engagement שייכות תימצא רמת מחוברות ( שכפועל יוצא ממנה, רק במצבי קיצון, כאשר קיימת תחושת איום על ה'אני', ייתכן מעבר בין קהילות. הקהילה, במובנה העמוק והשלם, מספקת לחבריה תחושת שייכות, משמעות וביטחון אישי. הקהילה היא המסגרת הקטנה ביותר שבה צרכים אלו יכולים להיות מסופקים במלואם. אפילו המשפחה, עם כל חשיבותה, לרוב אינה יכולה לספק את שלושת היבטים אלו במלואם. מסגרות שייכות נוספות, רחבות יותר, מתלבשות מעל כמו 'קליפות בצל': קהילת האֵם מספקת את שלושת האלמנטים הבסיסיים, ומסביבה יכולות להיות מגוון סוגי קהילות־היקפיות־משיקות, למשל – תנועת הקיבוץ הדתי המכילה בתוכה את הקיבוצים עצמם. לצד השייכות למעגל הזה, כל קהילה יכולה להשתייך גם למעגלים נוספים, כאשר מידת החפיפה והתכליות של אותם מעגלים וקבוצות שייכות, מגדירה את רמת המחוברות אליהם. לדוגמה, אני חבר קהילת טירת צבי, השייך לתנועת הקיבוץ הדתי כקהילת הקהילות; ובמקביל, שייך גם ליישובי המועצה האזורית עמק המעיינות. שייכוּת הקיבוץ שלי, טירת צבי, למעגלי זהות ושייכות אלו, מספקת לקיבוץ מגוון רחב של צרכים. ככל שהקהילה, כאורגן 'עצמאי', תחווה תחושת שייכות, משמעות וביטחון אישי, כך החיבור יהיה חזק יותר, וכתוצאה מכך, הנכונות להשקיע בקשר ואולי אף לשאת הפסדים בגינו (תמיכה בקהילות / יישובים אחרים) תהיה רבה ומשמעותית יותר. עומק הזהות עם עולם הערכים, הנורמות המקובלות וחוויית ה'יחד' הקהילתי, תהיה בהלימה ישירה לרמת המחוברות לאותו מעגל. מהם מרכיבי הקהילה? בעבודתי כמנהל אגף קהילה במועצה האזורית עמק המעיינות, פיתחנו תפיסה שרואה את הקהילה במרכז, וכמורכבת ומושפעת מחמשה סוגי הון: - המכיל מגוון היבטים ניהוליים ומערכתיים: ועדות הון ארגוני קהילתיות ואופן התנהלות עם הציבור מבחינת רמת מעורבות והשתתפות. - המבטא את הקשרים בין קבוצות שונות בקהילה הון חברתי (ותיקים-צעירים, חברים-תושבים וכדומה), ואת הדאגה לרווחת הפרט, בדגש על צרכים ייחודיים. - המבטא את גאוות היחידה של הקהילה, 'הסיפור הון תרבותי שלנו', תרבות הפנאי. - המבטא את המשאבים הפיזיים של הקהילה לרווחת הון פיזי חבריה, והתשתית למפגשים משמעותיים בין החברים: מבנים ציבוריים, גני משחקים וכדומה. - המבטא את המשאבים הפיננסיים המאפשרים הון כלכלי לקהילה לממש את רצונותיה. כאשר קהילה ממצה את משאביה ויכולותיה בכל חמשת סוגי ההון, היא חווה את עצמה כקהילה איתנה ומתפתחת. יחד עם צוות רחב שהיה מורכב משותפות ושותפים מיישובי המועצה, הגדרנו לכל אחד מחמשת סוגי ההון תתי סעיפים ופרמטרים לבחינה וניקוד, וביקשנו מכל קהילה, תוך מעורבות של מעגלים רחבים בתוכה, לסמן יחד את יעדי ההתפתחות שלה בתוך כל סוג הון. עצם תהליך העבודה המשותף חיזק את האיתנות הקהילתית בכל קהילה. מדובר בתהליך שיטתי וסדור שמומלץ לקיימו כל פרק זמן (כשנתיים-שלוש), ובכך לשקף עבור הנהלת הקהילה את היעדים ארוכי הטווח, בחיזוק וביסוס התשתיות הקהילתיות. תוצר חשוב נוסף של העבודה עם המודל, הוא אבחון רמת האמון בקהילה. חשוב להבחין בין שני 'סוגי' אמון: בין יחידים בקהילה ובין הפרט ל'מוסדות'. רמת האמון בין היחידים המרכיבים את הקהילה, הינו חלק ממדדי הקהילתיות, שבאים לידי ביטוי בעיקר בסעיפים של ההון החברתי. בסוג השני בו נבחנת רמת האמון בין היחידים להנהגה, נתייחס לאופן שבו חברי הקהילה נותנים אמון וסומכים על ממלאי התפקידים. המושג ׳אמון׳ דורש ברור והרחבה בפני עצמו, אך אציין בקצרה כי במרחב שבו שורה אמון, ניתן לזהות שלושה אלמנטים המשלימים זה את זה: ייחוס כוונות טובות, נכונות לשאת בתוצאת ההחלטות ואמונה ביכולת הביצוע של ממלאי התפקידים. לדוגמה, כאשר חבר קהילה לא סומך על כך כי בדיון או בתהליך מסוים הובאו בחשבון מגוון האינטרסים של החברים (ותיקים, צעירים, חברים בסטטוסים ייחודיים וכד') – הוא בעצם 'לא מייחס כוונות טובות', וממילא 'לא מוכן להיפגע' ולשלם מחיר ברמה האישית מהחלטות ההנהלה שאמורות לשקף את טובת הכלל. באותה מידה, הוא יכול לייחס כוונות טובות להנהלה, אבל לחשוב שהם 'אינם מקצועיים' ולא כשירים לתפקידם, ולכן לא יהיה מוכן לשאת בתוצאות החלטותיהם, בטענה כי 'אין לי אמון בהם'. רק כאשר כל שלושת המאפיינים מתקיימים יחדיו, זוכה המרחב הניהולי באמון הציבור, וההנהלה יכולה להוביל תהליכים שונים ומורכבים לטובת שגשוג הקהילה כולה. גם ממלאי התפקידים עצמם יכולים במצב זה להיות בעמדה פגיעה – להגיד 'טעינו' או 'לא יודעים', וזאת כאשר אין ספק לגבי כוונותיהם הטובות 41 שבט תשפ"ד קהילתיות בזמן מלחמה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=