46 )2( 802 | עמודים ואף על פי כן "תתארו לכם עולם יפה, פחות עצוב ממה שהוא ככה" הקמת בית ספר בזק למפוני גבול הצפון נגה גיל בשיא שלושה שבועות מתחילת המלחמה גויסה נגה גיל בשיא ממעלה גלבוע להקים מאפס בית ספר תיכון נערים ונערות שפונו מגבול הצפון, המתגוררים 850- ל כעת בסובב כנרת, בעמק הירדן ובטבריה. כיום, שלושה חודשים אחרי, היא מסכמת את התקופה המטלטלת שנחתה בחייה ללא שום הכנה, ואת התובנות האישיות, החינוכיות, והחברתיות שקיבלה בזכותה. אזרחי 8 צו באוקטובר התקשרה אליי אורנה שמחון, מנהלת מחוז צפון 30־ ב אזרחי. "בואי לכמה ימים 8 במשרד החינוך, וגייסה אותי בצו ככה", היא אמרה לי, "להקים בית ספר תיכון לנערים ונערות שפונו מגבול הצפון". לא היססתי. בבית שבו גדלתי, בית הוריי וקיבוץ שדה אליהו, חונכתי שהיכן שצריך - שם אנחנו. אבל רק כשהגעתי למחרת לעמק הירדן, הבנתי שאין כלום. אפילו לא רשימות של משפחות ולהיכן פונו (דרך אגב, עד היום אין רשימות מסודרות למדינה. כלומר יש רשימות רבות שאינן מסונכרנות). ברגע אחד נאלצתי לגייס את כל היכולות שלי: קשרים עם כל הגורמים, יצירתיות עד הקצה, בניית מבנה תוך כדי כיבוי שריפות, הגדרת החזון שלנו ורתימת אנשים. אספנו צוות מצומצם של אנשים נהדרים, הקמנו הנהלה ובתוך ארבעה ימים חבורת אנשים ונשים שלא הכירה קודם - בראה בית ספר התלמידים הראשונים. 350 מאפס, וקלטנו את רבים מאנשי הצוות הם מפונים בעצמם, והגעגוע והכמיהה לבית הוא חלק מהותי מהמרחב כולו. בסוף השבוע הראשון רציתי לתת חיזוק לצוות ההנהלה שרק קם והעמיס הכול על כתפיו. ביקשתי מחברה טובה להכין לי סיר קובה וכמה דברים פשוטים וטעימים, והיא כמובן התגייסה מיד. את המבט המשתוקק על פניהם של חברי ההנהלה לא יכולתי לצפות! כשהמכסים הורמו מעל הסירים נשמעה אנחה קולקטיבית, "איזה ריח של בית"... ואז הבנתי שאני לא מבינה כלום. את כל המשאבים הרגשיים, החינוכיים והכספיים גייסנו לטובת הקמת מוסד חינוכי שמטרתו להיסגר.... גם אם כרגע נראה שהוא ימשיך להתקיים לפחות עד סוף שנת הלימודים הנוכחית. הצוות הנפלא של מובילי הקבוצות, באחד ממשכניו הזמניים של בית הספר, בתיכון בית ירח צילום: צוות המרחב החינוכי (שלמה ארצי)
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=