49 שבט תשפ"ד הקמת בית ספר למפוני הצפון יותר, מתחשבים יותר, מסייעים אחת לשני ואחד לשנייה. ודבר שלישי - לזכור ש"עוד לא אבדה תקוותנו ...להיות עם 146 חופשי בארצנו". המילים הללו שנכתבו ברומניה לפני שנה ע"י נפתלי הרץ אימבר - רלוונטיות גם היום. אז כולנו כאן יחד, מתוך הערבות ההדדית שלנו - נזכור, נחיה ונחזיק בתקווה משותפת. פרידה בערב שבת בשלח נפרדתי מהצוות המופלא של מרחב חינוכי כנרת, בעצב בהודיה ובהתרגשות. על כך שהצלחנו לתת לתלמידים שלנו קצת 'בית' התרגשות בתוך התקופה הסוערת הזו; שהצלחנו להיות יצירתיים עד הקצה, נחושים, גמישים, רגישים לאנשים. והתרגשות מזוג הורים שכתב לי: "אנחנו מודים לכם מעומק הלב. אתם באמת עושים עבודה נפלאה בימים של אי יציבות. גם כשלא פשוט בכלל. ומעניקים לילדינו מענה ראוי ומכובד. כלום לא ברור מאליו בימים אלו. האור האיר את החושך הגדול שאנחנו נמצאים . כבר כמעט שחשבנו לוותר לעצמנו ...". 7.10 בו מה על הזכות להוביל את כל המפעל הזה ולתרום לחוסן הודיה הלאומי. חוסן הנמדד ביכולות שלנו להמשיך בחיים, לעסוק בבנייה ובחינוך, ובעצם לגעת כל יום מחדש בעתיד הטוב שעוד נבנה כאן. , על המציאות שנקלענו אליה, שבה חיים עשרות אלפים ועצב מתוכנו ללא בית. ועל כך שאני חייבת לעזוב. במילים הבאות נפרדתי מהצוות: צוות מרחב חינוכי כנרת, אנשים יקרים לי מאוד מאוד. לא ייאמן שעברו כבר שלושה חודשים. אולי בעצם עברו שלוש שנים?! ָאָרֶץ � בימים קשים אני חוזרת למקורות שלנו: "נְבֻכִים הֵם ב ָר" - כך אומר פרעה בפרשת בשלח � ִדְב � סָגַר עֲלֵיהֶם הַמ שנקרא השבת. גם אנחנו היינו נבוכים. מדבריות של קשיים, אימה ומוות סגרו עלינו ועדיין סוגרים. ויחד איתם, אנחנו בימים של הולדת עצמנו מחדש. בין עמוד האש לענן, מִתאמצים לצאת ממצרים, מהמְצרִים שלנו. ֶֶַר ְֶך וְלַיְלָה ְעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם ה � "וַה' הֹלֵך לִפְנֵיהֶם יוֹמָם ב ְעַמּוּד אֵש לְהָאִיר לָהֶם, ל ֶֶָכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה. לֹא יָמִיש � ב עַמּוּד ֶָעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵש לָיְלָה" - ואנחנו כולנו, מדינה שלמה, הולכים מאז השבעה באוקטובר יומם ולילה. יומם מחיילינו) 21 ולילה. ימים נוראיים כמו אתמול (כשנהרגו ולילות ללא שינה. ורבים מאיתנו קמים, פועלים, חיים והופכים לאט לאט לעמודי ענן ועמודי האש, מובילים את ּעם. � ּעם, סוף סוף כ � עצמנו, כ "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת" - פתאום? מה פתאום! תראו למשל אותנו כאן. נדדנו יחד במדבר, עד שהגענו להר נבו הצבעוני שלנו. משם נמשיך לראות את הארץ , שאליו כן נגיע, לא כמו משה רבנו. אין הביתהמובטחת - ספק שנגיע הביתה. ויש כל כך הרבה רגעים כאן של קריעת ים סוף. והרבה רגעים מרגשים של יציאת מצרים מהַמְצרִים הפרטיים של כל אחד מאיתנו. פרשת בשלח, היא גם שבת שירה, על שֵם שירת הים שנשאו משה ומרים ביציאה מים סוף. ואני, בימים קשים חוזרת לשירים. ַחֲוָה. וּבוֹכָה. � ְת � ְרוֹר / מִש � ֶל הַד � ָה עַל סִפּו ש � "לְמוּלְכֶם הָאֻמ הֲבִינוּהָ" - כותב אלתרמן על הפלמ"חניקים, ומנבא על שורדיו ועל כולנו. 7.10 בשפתו העשירה את לוחמי ִסְלִיחָה וּב ְֶֶסֶד?" שואלת לאה � "הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאו יָמִים ב גולדברג. הם יבואו. הם חייבים לבוא, גם אם זה ייקח זמן. החסד שקורה כאן, היכולת לסלוח לעצמנו ולחמול. ּף־רַגְלֵךְ � ּם / וּמַח ֲֹׂוֹף כ � ֵּה ְֵֶךְ הַת � ֹ ָדֶה, וְתֵלְכִי בּו � � ַש � "וְתֵלְכִי ב ּק � ֳלִים יִדְקְרוּך וְתִמְת � ִב � ִלְפֵי־ש � ֶֶסֶת, / או ש �ְ ַעֲלֵי הָאַס � ֵּטֵף ב �� י ִּקִירָתָם" - השדות של הגליל העליון ומרחביו, ורחובות � קריית שמונה מחכים לכם שתשובו ללכת בהם. ְשׁוּלֵי ֶָעָנָן" � ּאוֹר ב � ֶֶקֶט / כ �ַ� ָך ה � ָדֶה הָרָטֹב וְיִרְחַב ב � � ַש � "וְתֵלְכִי ב - השקט של להיות בבית, בלי שכנים קרובים מדי במלון. שקט ההֶרגלים, שקט החיים - השקט הזה עוד יגיע. ובינתיים התפקיד שלנו הוא להוסיף אנושיות וטוב בעולם הקשה הזה. להוסיף חסד וחמלה, ערבות אחד כלפי השני ואור. הלוואי שביומיום כאן, במרחב כנרת, ובמרחב ּׁשׁוּטִים �ּ" הישראלי כולו, נצליח לאחוז קצת מהידיעה ש ּר ֱֶאֱהֹב". � ּר, וּמֻת � ַֹע / וּמֻת �ִ� ָם לנ � ּר ב � ִים, וּמֻת � ָּבָרִים וְחַי �ַ ה חשבתי שבאתי לכמה ימים, "להקים בית ספר"; התברר שבאתי לשלושה חודשים. התברר שבאנו בכלל לבנות יחד עתיד ישראלי ותקווה. אני מבקשת מכם שלא תשכחו שאתם בונים כאן עתיד. תחלמו, תעופו על עצמכם, אל תחששו ליצור, לחנך, לחייך. מודה לכם על הדרך המשותפת ואנחנו נתראה. נגה גיל בשיא, תושבת מעלה גלבוע, נשואה לעמוס ואם לחמישה. אשת שירות ציבורי, עם נסיון עשיר בתחומים המוניציפליים, החברתיים והחינוכיים.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=